כשאני הייתי בין שנה חמישית לשישית בלימודים אורי הצליח לקחת חודש חופש מהעבודה על תקופת החגים. 24 שעות אחרי המבחן האחרון שלי היינו בדרך לדרום אמריקה. זה היה בעצם ירח הדבש האמיתי שלנו, באיחור של שנתיים.
איפה: ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה.
מי: אני (27) ואורי (31).
מתי: 23 לספטמבר - 25 לאוקטובר 2011.
יעד טיסה: באונוס איירס.
כמה:לא עשיתי חישוב כולל. לינה באכסניות הייתה 100-200 פזו ללילה (יותר בצ'ילה), חלק מהאוכל קנינו והכנו לבד, כשיצאנו למסעדה זה נע בין 100-200 פזו לארוחה לשנינו (יותר בצ'ילה), טיסות פנים עלו כ1000-1500 פזו לאדם לכל טיסה. כל המחירים נכונים ל2011.
מסלול:
יום 1 - נחיתה בבוקר בבאונוס איירס, טיול במרכז העיר ובאיזור פלרמו
יום 2 - יום שווקים
יום 3 - רחוב פלורידה, לה בוקה, היפודרום, מילונגה
יום 4 - טיסה לאיגווסו, התארגנות ומנוחה ליד הבריכה
יום 5 - איגווסו - הצד הברזילאי
יום 6 - איגווסו - הצד הארגנטינאי
יום 7 - טיסה לבאונוס איירס ואוטובוס לברילוצ'ה (לא ניתן היה לטוס לברילוצ'ה עקב התפרצות הר געש)
יום 8 - התארגנות והסתובבות בברילוצ'ה
יום 9 - יום סקי בקטדרל
יום 10 - טרק פריי
יום 11 - שבעת האגמים
יום 12 - תצפית 17 ק"מ, פארק llao llao
יום 13 - אוטובוס לפוקון
יום 14 - התארגנות והסתובבות בפוקון
יום 15 - טיפוס על הויאריקה, מעיינות חמים
יום 16 - אוטובוס לברילוצ'ה
יום 17-18 - יומיים רגועים בברילוצ'ה
יום 19 - טיסה לאל קלפטה, טיול אופניים
יום 20 - אוטובוס לפאורטו נאטלס
יום 21 - התארגנות לטרק
יום 22-24 - טרק טורס דל פיינה (מומלץ לעשות ב5 ימים)
יום 25 - אוטובוס לאל קלפטה
יום 26 - טיול על קרחון
יום 27 - אל צ'לטן
יום 28 - טיסה לבאונוס איירס
יום 29-30 - יומיים רגועים של הסתובבות וקניות בעיר, טיסה הביתה
מקומות לינה
מצד אחד לא באנו להתכלב אבל גם לא רצינו להוציא הון קטן על לינה במלונות. חיפשנו מראש המלצות על אכסניות טובות, לפעמים ישנו בחדרי דורמס (של 4 לרב) ולפעמים התפנקנו בחדר זוגי.
- בבירת ארגנטינה ישנו בהוסטל מקסים שנקרא Giorgio's House, מקום קטן ביתי ונהדר עם אנה - בעלת הבית המקסימה ביבשת. לצערינו הוא נסגר מאז.
- באיגווסו היינו בהוסטל - Hostel Inn Iguazu. החדרים היו בסיסיים מאוד, אבל היתה בריכה גדולה, מה שדי חריג להוסטלים ברמת המחירים שלנו, והיתה אווירה טובה וכיפית.
- בברילוצ'ה - ההוסטל הטוב בטיול - 41Below. קרוי במקור על שם וודקה ניוזילנדית, בעלי המקום הקיווים בחרו בשם הזה כי גם ברילוצ'ה, כמו ניו זילנד, נמצאת 41 מעלות רוחב מתחת לקו המשווה. האווירה היתה נהדרת, איכשהו תמיד היו שם אחלה אנשים, היה תמיד נחמד סתם לשבת ולקשקש, לפגוש אנשים חדשים ולתכנן דברים יחד. יש נוכחות ישראלית אבל לא משתלטת והעובדים במקום היו מקסימים ואדיבים (ודוברי אנגלית שוטפת מה שלא טרוויאלי כלל).
- בפוקון - Ruka hostel לא מומלץ למרות הציון הגבוה שמשום מה הוא קיבל. כשהיינו באוקטובר האכסניה הייתה נטושה - היינו שם לבד, בקור אימים, בפאתי העיירה. גם המחשב והאינטרנט היו מקרטעים.
- באל קלפטה
- בפוארטו נאטלס -
סיפור מסע
יום 1 - נחתנו בבוקר. למרות 20 שעות טיסה וג'ט לג הספקנו לעשות סיבוב תיירותי במרכז העיר, לטעום צ'ורוס מתוקים להפליא, להצטלם מול הcasa rosada (שנקראת כך עקב צבעה הרוד, במקור מספרים שהיו מערבבים סיד עם דם שוורים וזה מקור הצבע והשם) ולבקר בקטדרלה ובעוד כמה מבנים היסטורים סביב המכיכר המרכזית.
יום 2 - היה יום ראשון (בשבוע) ולכן ניצלנו אותו כהלכה בשווקי באונוס איירס. פתחנו את היום בשוק Mataderos הססגוני והיפה. הוא נמצא בקצה המערבי של העיר, ומהווה מקום מקסים שמבקרים בו הרבה מקומיים. השוק מלא בגבינות, נקניקים, דולצ'ה דה לצ'ה ומזכרות במחירים סבירים. קיבלנו הרצאה מאנה על ההיסטוריה של המקום, עשינו קצת קניות. משם נסענו במונית לשוק סאן תלמו שנמצא במרכז העיר ברחוב דפנסה. בחלקו הדרומי של השוק יש המון עתיקות ומציאות וינטאג'. ככל שמצפינים לכיוון הככר המרכזית השוק נהיה תיירותי יותר ויותר. באמצע הסתובבת בשוק גיליתי שאבד/נגנב לו האייפוד טאץ' שלי... אחרי כמה שעות של התבאסות ומצב רוח רע בהחלט, חזרתי לעצמי, נזכרתי שגם ככה רציתי אייפון חדש ליום הולדת, החלפתי את כל הססמאות וקיוויתי שהמוצא הלא ישר פשוט "יפמרט" וימכור את המכשיר. התעודדתי סופית אחרי ארוחת צהריים בשרית משובחת במסעדת DESNIVEL (רחוב Defensa 855), אין מה להגיד - הארגנטינאים יודעים להכין בשר. הרבה בשר.
יום 3 - פתחנו את היום ברחוב פלורידה התיירותי, אורי ניסה למצוא מסעדה שזכר לטובה מהטיול שלו בדרום אמריקה לפני עשור, "למרבה ההפתעה" לא מצאנו אותה. משם קפצנו לחנות מטיילים והוצאנו 800 ש"ח על נעלי טיולים חדשות לאורי, הנעליים שהוא הביא מהארץ (שאיתן אגב טייל לפני עשור) התפרקו לגמרי ביומיים הראשונים של הטיול. המשכנו לרחוב קמיניטו הססגוני - בתים צבעוניים באמצע שכונת עוני ופשע, דאגנו להתנייד במוניות כי זה איזור שלא מומלץ ללכת בו ברגל. בדרך חזרה למרכז העיר נזכרתי שרצינו לקפוץ להיפודרום, לראות מירוץ סוסים. המקום נמצא ברובע פלרמו וכשהגענו המירוצים היו בעיצומם. המקום מרשים ויפה, ניגוד מוחלט למה שכבר התרגלנו לראות בבאונוס איירס - בעיר יש בניינים יפים ומרשימים, לצד בניינים סובייטים מכוערים ולא מטופחים, המון גרפיטי ברחובות ובכלליות אווירה לא הכי נקייה או אירופאית. ההיפודרום היה שונה לגמרי - בניינים מצוחצחים, אורוות מהממות, מדשאות מושקעות ושדות פרחים מעוצבים למשעי.אחרי כמה שעות מנוחה יצאנו בערב עם אנה למילונגה. שיעור הטנגו היה משעשע ומתסכל בו זמנית. מצד אחד נחמד ללמוד משהו חדש, מצד שני טנגו זה ריקוד קשה ואני ואורי לא בדיוק רקדנים טובים... אח"כ התחילה ההופעה והריקודים של האנשים שיודעים לרקוד, זו היתה מילוגה מקומית ולא מופע לתיירים - פשוט אנשים מקומיים באים, רוקדים ונהנים.
יום 4 - אחרי התארגנות וארוחת בוקר נהדרת באכסניה בבאונוס איירס, נסענו לשדה התעופה, שם אחרי קצת תסבוכות שעוד נראה לא מעט בטיסות פנים בארגנטינה, עלינו על המטוס לאיגווסו. אורי נרדם על ההתחלה והתעורר אחרי שעה וחצי, קצת לפני הנחיתה כשהתברר שהטייס שלנו ממש חברה'מן ועשה לנו סיבובים מעל המפלים בחינם. הנוסעים במטוס התרגשו וזזו מצד לצד כדי לתפוס תמונות שוות של המפלים המדהימים הללו. הדיילים נתנו לכל זה להתרחש מבלי להתרגש יותר מידי שאנחנו עוד רגע נוחתים ואף אחד לא חגור. התמונות ממש לא מעבירות קמצוץ מהגודל והכוח של המפלים, הבנין שרואים בתמונה הוא מלון ענק בצד הברזילאי. נחתנו בשלום, הטייס זכה למחיאות כפיים סוערות. הגענו להוסטל, בילינו את שארית היום ברביצה בבריכה, נסיונות נואשים להזמין באינטרנט טיסות+נסיעות ליעד הבא בטיול (ברילוצ'ה ) - בחודש של טיול סמי-ספונטני ממש לא רצינו להזמין את הכל מראש עוד בישראל, אבל להזמין כרטיס נסיעה באתר דובר ספרדית היה לא פשוט. בערב קפצנו לעיירה לארוחה נהדרת במסעדת COLOR שנמצאת בכתובת Av Cordoba 135, Puerto Iguazu - עוד בשר משובח, אם היינו 4 אנשים (או סתם זוג עשיר) היינו הולכים על פלטת הבשרים שם שפשוט נראתה מדהים, אבל הסתפקנו כל אחד בסטייק עסיסי משלו.
יום 5 - למחרת לקחנו הסעה מאורגנת מההוסטל לצד הברזילאי של המפלים שמאפשר צפייה פנורמית מרהיבה. הכניסה עולה כ100 ש"ח לאדם, אבל הפארק מאוד מטופח ונוח, יש הסעות לכל הנקודות המעניינות וטיול פנורמי יפיפיה של 2 ק"מ. כבר בתחילתו של המסלול נדהמים מהעוצמה המטורפת של המים, מאות מפלים נופלים מטה מכל כיוון אפשרי סביבך, יוצרים רעש אדיר ורסס עדין שמורגש גם ממרחק משמעותי. ההליכה נקטעה כל כמה דקות לצלם עוד זוית מהמחזה המדהים הזה. אני חייבת לציין שלדעתי חלוקת הזמן שלנו לא היתה אופטימלית, הגענו בצהריים כך שהיום הראשון היה מבוזבז לגמרי, ואת הצד הברזילאי בקושי ראינו בגלל סידורי ההסעות. בדיעבד היינו לוקחים טיסה מוקדמת על הבוקר, ישר נוסעים לצד הברזילאי ונשארים בו כל היום, לא רק שעתיים כמו שהיינו. כי חוץ מהתצפית המרהיבה על המפלים יש בצד של ברזיל עוד שתי אטרקציות מומלצות שהיה לנו חבל שלא הספקנו - אחת זה פארק ציפורים שאמור להיות ממש יפה ומיוחד, והשניה זה סיור בתחנת כוח הידרואלקטרית בסכר איטפו - מקום שמנצל את כל הכוח האדיר שרואים אח"כ המפלים. אם יצא לכם פעם להגיע לשם - תנסו לעשות את שלושת הדברים ביום מלא ולהנייד באוטובוסים/מוניות ולא לנסוע בהסעה מאורגנת רק לשעתיים וחצי נטו (זה שעה נסיעה לכל כיוון עם מעבר הגבול באמצע).
יום 6 - קמנו מוקדם ותפסנו אוטובוס ראשון לפארק בצד הארגנטינאי שנפתח ב8 בבוקר והכניסה עולה גם כן בערך 100 ש"ח לאדם. רצנו לתחנת המידע של האטרקציות בפארק. הבחורה בדלפק מעט הופתעה מהשאפנות שלנו להספיק הכל ביום אחד והציעה שנצעד מהר. קנינו בדוכן כרטיסים ל2 אטרקציות והלכנו במהירות לתחילתו של מסלול הליכה שעונה לשם Macoco. השביל ברור ומסומן - 3.5 ק"מ לכל כיוון (לא מעגלי). מספרים שאפשר לראות שם קופי קפוצ'ין קטנים שמסתובבים בחבורות, קופים לא ראינו אבל ראינו יצורים אחרים שנקראים Coati וזה מעין קוף-מכרסם עם זנב ושיניים. אחרי שסיימנו את המסלול הלכנו לכיוון המפלים. בעקרון יש 3 מסלולים שעושים בפארק - מסלול תחתון, מסול עליון ומסלול אל גרונו של השטן (כן כן). התחלנו מהמסלול התחתון שמביא אותך ממש על מרגלות המפלים האדירים האלו, יבשים לא יוצאים מפה. בתחתית המסלול עלינו על האטרקציה הראשונה - סירה מהירה של 12 דקות שעולה 130 פזו (בערך 110 ש"ח) לאדם, נוסעת מהר, מסתובבת בצורה קיצונית ומגיעה ממש מתחת למפלים. נשטפים במים האדירים של המפל, כל העוצמה שלהם נופלת על הסירה הקטנה בבת אחת, אני בקושי הצלחתי לפתוח עיניים מרב רסס.
המשכנו למסלול העליון בו מגיעים ממש לנקודת המוצא של כל מפל, כמעט אפשר לגעת במים רגע לפני שהם נופלים מטה. מכל נקודת תצפית נגלה עוד מפל שנופל לתהום שמתחת, ועוד אחד אחריו, ועוד אחד אחרי זה... המפלים נוצרו בצורת מדרגות עקב זרימה של לבה מותכת לפני מיליוני שנה, כל פעם הלבה נעצרה וקפאה במפלסים זה על גבי זה, ומיליוני שנים אחרי זה כשכל העמק הוצף נוצרו המפלים במבנה המרהיב הזה.
תפסנו את הרכבת הפנימית בפארק לתחנה האחרונה שלנו לאותו יום - המסלול אל גרונו של השטן. מפל אדיר מימדים בצורת פרסה שמפיל כמות מים שלא ניתן לתאר מגובה 80 מטר, את תחתית המפל לא ניתן לראות עקב כמות הרסס המטורפת שהוא יוצר. כדי להגיע למפל הולכים על סדרה של גשרים נמוכים מעל הנהר, סה"כ 2 ק"מ לכל כיוון. כאשר מגיעים תחילה נדמה שיש חור בנהר, מישהו הוציא את הפקק באמבטיה וכל המים נשאבים פנימה פתאום. אחרי חצי שעה של התפאלות רטובה חזרנו לנקודת ההתחלה, לקחנו סירת גומי (האטרקציה השניה, רגועה וזולה - 40 פזו) לכניסה לפארק. קינחנו את היום בהליכה קצרה בgreen trail, קפצנו להגיד שלום לבחורה מהדוכן בבוקר והתגאנו שהספקנו הכל ואפילו נשארה לנו שעה לפני סגירת הפארק. עייפים, מותשים ומרוצים חזרנו לאכסנייה.
יום 7 - בבוקר טסנו לבאונוס איירס, ומשם לקחנו אוטובוס לברילוצ'ה. היה אולי יותר שפוי לקחת טיסה ולא לנסוע 20 שעות באוטובוס (שהיה מאוד נוח יש לציין) אבל ליד ברילוצ'ה היה באותו זמן הר געש צ'יליאני מתפרץ - דבר שהשבית את הטיסות לאיזור. אנחנו כמובן לא תכננו לוותר על העיירה המקסימה הזאת, שאכן היתה הדובדן של ארגנטינה מבחינתנו. המשך בפרק ב'.
איפה: ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה.
מי: אני (27) ואורי (31).
מתי: 23 לספטמבר - 25 לאוקטובר 2011.
יעד טיסה: באונוס איירס.
כמה:לא עשיתי חישוב כולל. לינה באכסניות הייתה 100-200 פזו ללילה (יותר בצ'ילה), חלק מהאוכל קנינו והכנו לבד, כשיצאנו למסעדה זה נע בין 100-200 פזו לארוחה לשנינו (יותר בצ'ילה), טיסות פנים עלו כ1000-1500 פזו לאדם לכל טיסה. כל המחירים נכונים ל2011.
מסלול:
יום 1 - נחיתה בבוקר בבאונוס איירס, טיול במרכז העיר ובאיזור פלרמו
יום 2 - יום שווקים
יום 3 - רחוב פלורידה, לה בוקה, היפודרום, מילונגה
יום 4 - טיסה לאיגווסו, התארגנות ומנוחה ליד הבריכה
יום 5 - איגווסו - הצד הברזילאי
יום 6 - איגווסו - הצד הארגנטינאי
יום 7 - טיסה לבאונוס איירס ואוטובוס לברילוצ'ה (לא ניתן היה לטוס לברילוצ'ה עקב התפרצות הר געש)
יום 8 - התארגנות והסתובבות בברילוצ'ה
יום 9 - יום סקי בקטדרל
יום 10 - טרק פריי
יום 11 - שבעת האגמים
יום 12 - תצפית 17 ק"מ, פארק llao llao
יום 13 - אוטובוס לפוקון
יום 14 - התארגנות והסתובבות בפוקון
יום 15 - טיפוס על הויאריקה, מעיינות חמים
יום 16 - אוטובוס לברילוצ'ה
יום 17-18 - יומיים רגועים בברילוצ'ה
יום 19 - טיסה לאל קלפטה, טיול אופניים
יום 20 - אוטובוס לפאורטו נאטלס
יום 21 - התארגנות לטרק
יום 22-24 - טרק טורס דל פיינה (מומלץ לעשות ב5 ימים)
יום 25 - אוטובוס לאל קלפטה
יום 26 - טיול על קרחון
יום 27 - אל צ'לטן
יום 28 - טיסה לבאונוס איירס
יום 29-30 - יומיים רגועים של הסתובבות וקניות בעיר, טיסה הביתה
מקומות לינה
מצד אחד לא באנו להתכלב אבל גם לא רצינו להוציא הון קטן על לינה במלונות. חיפשנו מראש המלצות על אכסניות טובות, לפעמים ישנו בחדרי דורמס (של 4 לרב) ולפעמים התפנקנו בחדר זוגי.
- בבירת ארגנטינה ישנו בהוסטל מקסים שנקרא Giorgio's House, מקום קטן ביתי ונהדר עם אנה - בעלת הבית המקסימה ביבשת. לצערינו הוא נסגר מאז.
- באיגווסו היינו בהוסטל - Hostel Inn Iguazu. החדרים היו בסיסיים מאוד, אבל היתה בריכה גדולה, מה שדי חריג להוסטלים ברמת המחירים שלנו, והיתה אווירה טובה וכיפית.
- בברילוצ'ה - ההוסטל הטוב בטיול - 41Below. קרוי במקור על שם וודקה ניוזילנדית, בעלי המקום הקיווים בחרו בשם הזה כי גם ברילוצ'ה, כמו ניו זילנד, נמצאת 41 מעלות רוחב מתחת לקו המשווה. האווירה היתה נהדרת, איכשהו תמיד היו שם אחלה אנשים, היה תמיד נחמד סתם לשבת ולקשקש, לפגוש אנשים חדשים ולתכנן דברים יחד. יש נוכחות ישראלית אבל לא משתלטת והעובדים במקום היו מקסימים ואדיבים (ודוברי אנגלית שוטפת מה שלא טרוויאלי כלל).
- בפוקון - Ruka hostel לא מומלץ למרות הציון הגבוה שמשום מה הוא קיבל. כשהיינו באוקטובר האכסניה הייתה נטושה - היינו שם לבד, בקור אימים, בפאתי העיירה. גם המחשב והאינטרנט היו מקרטעים.
- באל קלפטה
- בפוארטו נאטלס -
סיפור מסע
יום 1 - נחתנו בבוקר. למרות 20 שעות טיסה וג'ט לג הספקנו לעשות סיבוב תיירותי במרכז העיר, לטעום צ'ורוס מתוקים להפליא, להצטלם מול הcasa rosada (שנקראת כך עקב צבעה הרוד, במקור מספרים שהיו מערבבים סיד עם דם שוורים וזה מקור הצבע והשם) ולבקר בקטדרלה ובעוד כמה מבנים היסטורים סביב המכיכר המרכזית.
יום 2 - היה יום ראשון (בשבוע) ולכן ניצלנו אותו כהלכה בשווקי באונוס איירס. פתחנו את היום בשוק Mataderos הססגוני והיפה. הוא נמצא בקצה המערבי של העיר, ומהווה מקום מקסים שמבקרים בו הרבה מקומיים. השוק מלא בגבינות, נקניקים, דולצ'ה דה לצ'ה ומזכרות במחירים סבירים. קיבלנו הרצאה מאנה על ההיסטוריה של המקום, עשינו קצת קניות. משם נסענו במונית לשוק סאן תלמו שנמצא במרכז העיר ברחוב דפנסה. בחלקו הדרומי של השוק יש המון עתיקות ומציאות וינטאג'. ככל שמצפינים לכיוון הככר המרכזית השוק נהיה תיירותי יותר ויותר. באמצע הסתובבת בשוק גיליתי שאבד/נגנב לו האייפוד טאץ' שלי... אחרי כמה שעות של התבאסות ומצב רוח רע בהחלט, חזרתי לעצמי, נזכרתי שגם ככה רציתי אייפון חדש ליום הולדת, החלפתי את כל הססמאות וקיוויתי שהמוצא הלא ישר פשוט "יפמרט" וימכור את המכשיר. התעודדתי סופית אחרי ארוחת צהריים בשרית משובחת במסעדת DESNIVEL (רחוב Defensa 855), אין מה להגיד - הארגנטינאים יודעים להכין בשר. הרבה בשר.
יום 3 - פתחנו את היום ברחוב פלורידה התיירותי, אורי ניסה למצוא מסעדה שזכר לטובה מהטיול שלו בדרום אמריקה לפני עשור, "למרבה ההפתעה" לא מצאנו אותה. משם קפצנו לחנות מטיילים והוצאנו 800 ש"ח על נעלי טיולים חדשות לאורי, הנעליים שהוא הביא מהארץ (שאיתן אגב טייל לפני עשור) התפרקו לגמרי ביומיים הראשונים של הטיול. המשכנו לרחוב קמיניטו הססגוני - בתים צבעוניים באמצע שכונת עוני ופשע, דאגנו להתנייד במוניות כי זה איזור שלא מומלץ ללכת בו ברגל. בדרך חזרה למרכז העיר נזכרתי שרצינו לקפוץ להיפודרום, לראות מירוץ סוסים. המקום נמצא ברובע פלרמו וכשהגענו המירוצים היו בעיצומם. המקום מרשים ויפה, ניגוד מוחלט למה שכבר התרגלנו לראות בבאונוס איירס - בעיר יש בניינים יפים ומרשימים, לצד בניינים סובייטים מכוערים ולא מטופחים, המון גרפיטי ברחובות ובכלליות אווירה לא הכי נקייה או אירופאית. ההיפודרום היה שונה לגמרי - בניינים מצוחצחים, אורוות מהממות, מדשאות מושקעות ושדות פרחים מעוצבים למשעי.אחרי כמה שעות מנוחה יצאנו בערב עם אנה למילונגה. שיעור הטנגו היה משעשע ומתסכל בו זמנית. מצד אחד נחמד ללמוד משהו חדש, מצד שני טנגו זה ריקוד קשה ואני ואורי לא בדיוק רקדנים טובים... אח"כ התחילה ההופעה והריקודים של האנשים שיודעים לרקוד, זו היתה מילוגה מקומית ולא מופע לתיירים - פשוט אנשים מקומיים באים, רוקדים ונהנים.
יום 4 - אחרי התארגנות וארוחת בוקר נהדרת באכסניה בבאונוס איירס, נסענו לשדה התעופה, שם אחרי קצת תסבוכות שעוד נראה לא מעט בטיסות פנים בארגנטינה, עלינו על המטוס לאיגווסו. אורי נרדם על ההתחלה והתעורר אחרי שעה וחצי, קצת לפני הנחיתה כשהתברר שהטייס שלנו ממש חברה'מן ועשה לנו סיבובים מעל המפלים בחינם. הנוסעים במטוס התרגשו וזזו מצד לצד כדי לתפוס תמונות שוות של המפלים המדהימים הללו. הדיילים נתנו לכל זה להתרחש מבלי להתרגש יותר מידי שאנחנו עוד רגע נוחתים ואף אחד לא חגור. התמונות ממש לא מעבירות קמצוץ מהגודל והכוח של המפלים, הבנין שרואים בתמונה הוא מלון ענק בצד הברזילאי. נחתנו בשלום, הטייס זכה למחיאות כפיים סוערות. הגענו להוסטל, בילינו את שארית היום ברביצה בבריכה, נסיונות נואשים להזמין באינטרנט טיסות+נסיעות ליעד הבא בטיול (ברילוצ'ה ) - בחודש של טיול סמי-ספונטני ממש לא רצינו להזמין את הכל מראש עוד בישראל, אבל להזמין כרטיס נסיעה באתר דובר ספרדית היה לא פשוט. בערב קפצנו לעיירה לארוחה נהדרת במסעדת COLOR שנמצאת בכתובת Av Cordoba 135, Puerto Iguazu - עוד בשר משובח, אם היינו 4 אנשים (או סתם זוג עשיר) היינו הולכים על פלטת הבשרים שם שפשוט נראתה מדהים, אבל הסתפקנו כל אחד בסטייק עסיסי משלו.
יום 5 - למחרת לקחנו הסעה מאורגנת מההוסטל לצד הברזילאי של המפלים שמאפשר צפייה פנורמית מרהיבה. הכניסה עולה כ100 ש"ח לאדם, אבל הפארק מאוד מטופח ונוח, יש הסעות לכל הנקודות המעניינות וטיול פנורמי יפיפיה של 2 ק"מ. כבר בתחילתו של המסלול נדהמים מהעוצמה המטורפת של המים, מאות מפלים נופלים מטה מכל כיוון אפשרי סביבך, יוצרים רעש אדיר ורסס עדין שמורגש גם ממרחק משמעותי. ההליכה נקטעה כל כמה דקות לצלם עוד זוית מהמחזה המדהים הזה. אני חייבת לציין שלדעתי חלוקת הזמן שלנו לא היתה אופטימלית, הגענו בצהריים כך שהיום הראשון היה מבוזבז לגמרי, ואת הצד הברזילאי בקושי ראינו בגלל סידורי ההסעות. בדיעבד היינו לוקחים טיסה מוקדמת על הבוקר, ישר נוסעים לצד הברזילאי ונשארים בו כל היום, לא רק שעתיים כמו שהיינו. כי חוץ מהתצפית המרהיבה על המפלים יש בצד של ברזיל עוד שתי אטרקציות מומלצות שהיה לנו חבל שלא הספקנו - אחת זה פארק ציפורים שאמור להיות ממש יפה ומיוחד, והשניה זה סיור בתחנת כוח הידרואלקטרית בסכר איטפו - מקום שמנצל את כל הכוח האדיר שרואים אח"כ המפלים. אם יצא לכם פעם להגיע לשם - תנסו לעשות את שלושת הדברים ביום מלא ולהנייד באוטובוסים/מוניות ולא לנסוע בהסעה מאורגנת רק לשעתיים וחצי נטו (זה שעה נסיעה לכל כיוון עם מעבר הגבול באמצע).
יום 6 - קמנו מוקדם ותפסנו אוטובוס ראשון לפארק בצד הארגנטינאי שנפתח ב8 בבוקר והכניסה עולה גם כן בערך 100 ש"ח לאדם. רצנו לתחנת המידע של האטרקציות בפארק. הבחורה בדלפק מעט הופתעה מהשאפנות שלנו להספיק הכל ביום אחד והציעה שנצעד מהר. קנינו בדוכן כרטיסים ל2 אטרקציות והלכנו במהירות לתחילתו של מסלול הליכה שעונה לשם Macoco. השביל ברור ומסומן - 3.5 ק"מ לכל כיוון (לא מעגלי). מספרים שאפשר לראות שם קופי קפוצ'ין קטנים שמסתובבים בחבורות, קופים לא ראינו אבל ראינו יצורים אחרים שנקראים Coati וזה מעין קוף-מכרסם עם זנב ושיניים. אחרי שסיימנו את המסלול הלכנו לכיוון המפלים. בעקרון יש 3 מסלולים שעושים בפארק - מסלול תחתון, מסול עליון ומסלול אל גרונו של השטן (כן כן). התחלנו מהמסלול התחתון שמביא אותך ממש על מרגלות המפלים האדירים האלו, יבשים לא יוצאים מפה. בתחתית המסלול עלינו על האטרקציה הראשונה - סירה מהירה של 12 דקות שעולה 130 פזו (בערך 110 ש"ח) לאדם, נוסעת מהר, מסתובבת בצורה קיצונית ומגיעה ממש מתחת למפלים. נשטפים במים האדירים של המפל, כל העוצמה שלהם נופלת על הסירה הקטנה בבת אחת, אני בקושי הצלחתי לפתוח עיניים מרב רסס.
המשכנו למסלול העליון בו מגיעים ממש לנקודת המוצא של כל מפל, כמעט אפשר לגעת במים רגע לפני שהם נופלים מטה. מכל נקודת תצפית נגלה עוד מפל שנופל לתהום שמתחת, ועוד אחד אחריו, ועוד אחד אחרי זה... המפלים נוצרו בצורת מדרגות עקב זרימה של לבה מותכת לפני מיליוני שנה, כל פעם הלבה נעצרה וקפאה במפלסים זה על גבי זה, ומיליוני שנים אחרי זה כשכל העמק הוצף נוצרו המפלים במבנה המרהיב הזה.
תפסנו את הרכבת הפנימית בפארק לתחנה האחרונה שלנו לאותו יום - המסלול אל גרונו של השטן. מפל אדיר מימדים בצורת פרסה שמפיל כמות מים שלא ניתן לתאר מגובה 80 מטר, את תחתית המפל לא ניתן לראות עקב כמות הרסס המטורפת שהוא יוצר. כדי להגיע למפל הולכים על סדרה של גשרים נמוכים מעל הנהר, סה"כ 2 ק"מ לכל כיוון. כאשר מגיעים תחילה נדמה שיש חור בנהר, מישהו הוציא את הפקק באמבטיה וכל המים נשאבים פנימה פתאום. אחרי חצי שעה של התפאלות רטובה חזרנו לנקודת ההתחלה, לקחנו סירת גומי (האטרקציה השניה, רגועה וזולה - 40 פזו) לכניסה לפארק. קינחנו את היום בהליכה קצרה בgreen trail, קפצנו להגיד שלום לבחורה מהדוכן בבוקר והתגאנו שהספקנו הכל ואפילו נשארה לנו שעה לפני סגירת הפארק. עייפים, מותשים ומרוצים חזרנו לאכסנייה.
יום 7 - בבוקר טסנו לבאונוס איירס, ומשם לקחנו אוטובוס לברילוצ'ה. היה אולי יותר שפוי לקחת טיסה ולא לנסוע 20 שעות באוטובוס (שהיה מאוד נוח יש לציין) אבל ליד ברילוצ'ה היה באותו זמן הר געש צ'יליאני מתפרץ - דבר שהשבית את הטיסות לאיזור. אנחנו כמובן לא תכננו לוותר על העיירה המקסימה הזאת, שאכן היתה הדובדן של ארגנטינה מבחינתנו. המשך בפרק ב'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה