דרום אמריקה חלק ד ואחרון - נפרדים מפטוגניה

קישור לחלק א
קישור לחלק ב
קישור לחלק ג

יום 25 - חוזרים לארגנטינה
אחרי חוויה מדהימה בטרק בצ'ילה חזרנו באוטובוס לאל קלאפטה. הנסיעה הייתה מתישה ולמרות שהגענו לאל קלאפטה בצהריים כבר הרגיש לנו לגמרי ערב, חזרנו לאכסניה המוצלחת שהיינו בה לפני הטרק שם פגשנו בחור שטייל איתנו בטרק בצ'ילה וארגנו ארוחת ערב משובחת בהחלט שהכנו עם שאר הישראלים בהוסטל, הרמו כוסית יין לכבוד שחרורו של גלעד שליט, היה מיוחד ומרגש.

אין הרבה מה לעשות באל קלאפטה. ככל שמתקרבים לקצה הדרומי של ארגנטינה הכל נהיה יותר יקר, החל מאוכל ועד לאטרקציות. פרט לטיול בעיירה שעשינו לפני שנסענו לצ'ילה ושכלל גם את שמורת הציפורים המקסימה, כל דבר אחר דורש השקעה של מאות שקלים. הגענו בשביל האטרקציה המרכזית - קרחון הפוריטו מורנו המרשים. אבל פרט לכך, אין הרבה מה לעשות שם וזה קצת הפתיע אחרי עושר החוויות בברילוצ'ה 
.

יום 26 - קרחון פוריטו מורנו
קמנו מוקדם כדי לצאת לסיור על הקרחון הנמצא בפארק הלאומי שסמוך לאל קלאפטה. כיאה לכל חוויה בארגנטינה האוטובוס איחר ועשה סיבוב מרשים כדי לאסוף את כולם לחוויות הביג אייס. נסענו 50 ק"מ לכניסה לפארק שם נפרדנו מ-100 פזו מחיר כניסה לכל אחד, משם עוד 30 ק"מ עד הקרחון עצמו. מזג האויר היה מזופט - קור כלבים, גשם ושלג רטוב שיורדים לסירוגין ורוח חזקה. ממש לא מזג אוויר אידיאלי לטיפוס על קרחון. אבל החברה הזאת, בניגוד לחברה המקצועית שאיתה טיפסנו על הר הגעש בצ'ילה, כנראה יוצאת בכל מזג אויר, העיקר לקחת את ה770 פזו לאדם שעולה התענוג מבלי אפילו להכין את האנשים מבחינת ציוד למזג אויר קיצוני...

בהתחלה הגענו לתצפית. למרות מזג האויר המוחרבן והראות הלקויה אין ספק שהקרחון מרשים מאוד. 5 ק"מ רוחב וכמה עשרות מטרים גובה. חומת קרח אדירה בצבע תכלת עם המון פיתולים, שיניים ותצורת קרח מגניבות. תכלס מראה ששווה לראות ולגמרי שווה את מחיר הכניסה לפארק (אפשר להגיע גם עצמאית). זהו הקרחון היחיד בעולם שגדל ולא נסוג, לא לחלוטין ברורה הסיבה לכך. בגלל שהוא גדל, ונמצא ממש מול לשון יבשה, כל כמה שנים הוא נתקע בה, מה שיוצר לחץ אדיר הגורם לו להנפץ בעוצמה, מכאן שמו - פוריטו מורנו = הקרחון המתנפץ.

אחרי חצי שעה בתפצית עברנו עם סירה לצד השני של האגם והתחלנו את ההליכה ליד הקרחון. המסלול לא קשה והקצב היה איטי להחריד בגלל ההרכב ההטרוגני של קבוצת התיירים. אחרי כשעה הגענו לנקודת העלייה על הקרחון, שם שמו לנו קרפונים (שיניים לנעליים) והתחלנו ללכת על הקרח, כלומר ליתר דיוק - על השלג. שכבה עבה של שלג כיסתה את הכל. ההליכה היתה קלה ומשעממת. שעה וחצי של נוף לבן בלי שום דבר. הראות על הפנים והחוויה לאור מזג האויר הנורא, איך לומר - לא משהו. בסוף הגענו לנהר תכלת מהמם ואפילו שתי לגונות מרשימות, אבל איך נגיד בעדינות? לגמרי לא שווה את הכסף! בעיקר כשמשווים את זה ליופי ולכיף האדיר שהיה בטיפוס על הוייריקה.

יום 27 - טעימה קטנה מפיץ רוי
נפרדנו מאל קלאפטה ונסענו לאל צ'לטן. תפסנו את האוטובוס לאל צ'לטן שעלה 180 פזו הלוך חזור עם דרופ אוף בשדה התעופה, ובתוספת של 20 פזו הובטח לנו גם מקום באכסניה בעיירה, שלא בדיוק זכתה לשבחים רבים על פי הטריפ אדוויזור. אמרנו שניקח את הדיל, זה גם ככה רק ללילה אחד. הנסיעה עברה בקלות, הנופים מהממים .הגענו לעיירת המטפסים הקטנטנה ובלשכת המידע הסבירו על המסלולים שאפשר לעשות בשמורה. ליד לשכת המידע יש תצפית על רכס ההרים המרשים. אממה - רכס ההרים המרשים הוא גם חמקמק ביותר והסיכוי לראות את גולת הכותרת של האיזור - צוק הפיץ רוי המפואר - הוא לא גבוה. אנחנו היינו צריכים בעיקר לדמיין. ככה זה אמור להראות.

משם האוטובוס המשיך עד לאכסנייה, עשה פרסה, עבר את האכסנייה ועצר ליד מלון. מסתבר שהאכסנייה בשיפוצים ושודרגנו למלון במחיר משמח של 20 פזו ללילה, ללא ספק העסקה הטובה בטיול! ניצלנו את היום לטיול קצר, מזג האויר היה נורא, זה עמק עם רוחות מטורפות והמצב היה קשה במיוחד. עלינו לשתי תצפיות ואפילו זכינו לראות קונדור אמיתי מרחוק. הרוח הצליפה בנו קשות, התכסנו בכל פיסת בד אפשרית "נינג'ה סטייל" עייפים ורטובים החלטנו לוותר על מסלול נוסף ולבלות אחר צהריים איכותי במלון עם ארוחת ערב מושקעת שהכנו לנו, בקבוק יין פטגוני טוב וגשם זלעפות מחוץ לחלון.

יום 28 - בחזרה לבאונוס איירס
נסענו באוטובוס מאל צ'לטן לשדה התעופה של אל קלפאטה, בדרך עצרנו במקום תיירותי אבל נחמד שנקרא LA LEONA. המטוס איחר אז בילינו את הזמן בשדה התעופה במנוחה, קניות שוקולד וכתיבה. הטיסה שלנו הייתה אמורה להיות עם חניית ביניים בסן מדרין אבל איכשהו הייתה בסוף חניית ביניים באקחל שזאת עיר שונה לגמרי...  כשהגענו לבאונוס איירס (זה מה שחשוב) גילינו שהתיקים שלנו לא הגיעו איתנו ואז התברר הסיפור - יצאו שתי טיסות מאל קלאפטה לבאונוס איירס, שתיהן באיחור, שתיהן מאותו שער בשדה, ואנחנו בנונשלנטיות עלינו לראשונה שיצאה כאשר שלנו הייתה בעצם השניה, אף אחד לא טרח לבדוק את כרטיסי העליה למטוס ומכיוון שהטיסה לא הייתה מלאה, אף אחד לא שם לב - רק בדרום אמריקה!
אחרי שעה המתנה בשדה - הגיעה הטיסה "שלנו" והתיקים עליה (מזל, בארה"ב אין מצב שהיו מעלים תיקים בלי נוסעים לטיסה). בדרך לאכסנייה זכינו ב"חוויה" עירונית של נהג מונית מטורף שגם לקח מאיתנו סכום מוגזם וגם כמעט נסע עם התיקים שלנו בבגאז' (מזימה מוכרת בדרום אמריקה...). האכסנייה הייתה חמודה, אבל במרכז העיר - רעש, רחובות לא בטוחים בלילה ואווירה לא משהו. אני הייתי מבואסת, קשה לחזור לעיר אחרי חודש של נופים מדהימים ורוגע מטריף חושים בטבע.

יום 28-29 - ימים אחרונים בבאונוס איירס
את היומיים האחרונים בטיול ניצלנו לטיולים ברחובות העיר, קניות לכל המשפחה שכללו בעיקר אלפחורס וכפכפי הוואיאנס. טיילנו באיזור הנמל ואכלנו במסעדת סיגה-לה-ואקה המצוינת.

יום 30-31 טיסה הביתה
זמן לסיכומים - היה חודש מדהים. טיול של הרבה טיסות, הליכות מהממות, נופים קסומים ומרשימים והמון זמן ביחד. את כל החודש הזה בילינו אני ואורי מבלי להפרד כמעט לדקה, ולמרות כל האינטרקציה האינטנסיבית הזאת נהננו מאוד. לפעמים קצת רבנו, אבל רב הזמן הצלחנו לטייל ולהנות ולהעריך אחד את השניה מחדש. הטיול הגדול הבא לא יהיה בקרוב, אבל לתכנן ולחלום תמיד אפשר.