טיול סקי משפחתי באיטליה

שנה שלישית זה גלידה, ולא סתם גלידה – גלידה איטלקית. אחרי זקופנה ובורובץ החלטנו להעלות את הרמה – של הסקי וגם של המחיר – ולנסוע לאזור סלה רונדה שבאיטליה. ואני אומרת אזור בכוונה, כי סלה רונדה זה לא אתר סקי אחד, אלא מקבץ של אתרים שמקיפים את ה-Sella Group, ועם ה-Dolomiti Superski Pass אפשר לגלוש בכולם במעגל שלוקח יום שלם. נשמע מעולה? אז זהו, שאת הסלה רונדה עצמו בכלל לא עשינו. המסלול כולל הרבה מסלולים אדומים שחששתי שלא אעמוד בהם, וגם קטעים מישוריים שמבאסים גולשי סנובורד כמו אורי. אז בסוף, במקום להקיף את הסלה רונדה, התמקדנו באזור Alpe di Siusi הסמוך לאורטיזיי שבעמק ואל גרדנה – עם שלג נהדר והרבה רגעים כיפיים.

איפה: אורטיזיי איטליה

מי: אורי (44), מירי (41), דניאל (12), אלה (8). גם הפעם נסענו עם התגבור הקבוע בטיולי הסקי - סבתא סבטה, אמא שלי.
מתי: פברואר 2025.
יעד טיסה: יעד הטיסה: מילאנו. בגלל המצב הביטחוני רצינו לטוס עם אלעל, וכשבדקנו, לא היו טיסות שלהם לורונה – אז נאלצנו לבחור במילאנו. בדיעבד, זו הייתה טעות. 350 ק"מ מהשדה לאתר הסקי זה לא סתם דרך ארוכה – זה יום שלם שמתבזבז על נסיעה, במיוחד אחרי טיסת בוקר מוקדמת. גם בחזור, למרות שניצלנו את היום לטיול נחמד, זה היה מתיש. בפעם הבאה, נוודא מראש שיש טיסות נוחות יותר – או שנבחר יעד סקי קרוב יותר לשדה התעופה.

 

כמה: (נכון לפברואר 2025)

• טיסות 480$ לאדם.
  
• ישנו במלון קטן עם ארוחת בוקר, היה נעים וטעים, 5 דקות נסיעה באוטובוס ממרכז העיר, עם הלינה מקבלים כרטיס חינם לאוטובוסים לכל האיזור וגם אפשר לעלות את הציוד על האוטובוס ויש להם חדר סקי, אבל אנחנו שונאים לסחוב ציוד סקי אז השכרנו לוקרים במרכז העיירה.  
• בגלל המרחק העצום משדה התעופה לאתר נאלצנו לקחת רכב כי אין הסעות ממילאנו לאורטיזיי, לקחנו רכב גדול ועם אפס השתתפות עצמית מה שיצא מאוד מאוד יקר - 810 יורו ל7 ימים. בנוסף 120 יורו על דלק ואגרות כביש. 
• שיעורי סקי קבוצתיים - סה״כ עלה 1251 יורו: ילדים 381 יורו פר ילד ל-5 ימים סה״כ 25.5 שעות כולל ארוחת צהריים ב3 ימים ארוכים. לי יצא 286 יורו ל-5 ימים סה״כ 17.5 שעות. לאורי יצא 203 יורו ל-4 ימים סה״כ 10.5 שעות.

• השכרת ציוד ל6 ימים לכולם - 760 יורו. 

• סקי פאס ל6 ימים לכולם - 1336 יורו. 
  
• ביטוח עלה 853 ש"ח בג׳ינג׳ר (פאספורט כארד היה משמעותית יותר יקר).
• כניסה חד פעמית לכולנו לבריכה באוטיזיי - 30 יורו.
  
• כניסה זוגית לתרמה דולומיטי - 136 יורו. שווה על אגורה!
• מסעדות ל-5 אנשים ל-7 ימים - 1100 יורו. 
• הבאנו מהבית - ביגוד, גוגלס, קסדות. נקנו לאורך השנים בטיולים, דקתלון ואמאזון.  

סיפור מסע:

הטיסה שלנו, שהייתה אמורה להמריא ב-6:40, התעכבה בשעתיים, וכך מצאנו את עצמנו נוחתים במילאנו מותשים אחרי לילה כמעט בלי שינה. אספנו את הרכב ויצאנו לדרך צפונה בגשם אחרי 13:00, קצת לחוצים להגיע עד 18:00 – מספיק זמן כדי לארגן את ציוד ההשכרה ולא להשאיר את זה לבוקר. עשינו רק שתי עצירות קצרות, והנסיעה הייתה מתישה.

למחרת התחילו שיעורי הסקי – הילדים היו בסקי סקול, אני הצטרפתי לקבוצת סקי, ואורי לקח שיעורי סנואובורד קבוצתיים. המדריכים היו טובים, והאתר פשוט מרהיב – גדול, מטופח, עם שלג מצוין. היה לנו מזל עם מזג האוויר: שילוב מושלם של ימים שטופי שמש עם נופים עוצרי נשימה, לצד ימים מושלגים עם אווירה חורפית קסומה ושלג רך ומעולה לגלישה ביום שאחרי.

שיעורי סקי קבוצתיים הם לא תמיד הבחירה הכי משתלמת, ואני יכולה להבין למה רבים ממליצים עליהם פחות. יש בהם קצב אחיד שלא תמיד מתאים לכולם – לפעמים מחכים למי שאיטי יותר, ולפעמים ממשיכים כשבעצם הייתי צריכה רגע לנוח. גם היחס פחות אישי, והרגשתי שזה היה קצת אינטנסיבי בשבילי. כנראה שהייתי נהנית יותר משיעורים פרטיים קצרים וממוקדים, עם מספיק זמן לגלישה עצמאית בין לבין.  

הסקי סקול של הילדים היה בנוי מיומיים קצרים ושלושה ימים ארוכים עד 16:00. הילדים הסתדרו ונהנו – חזרו כל יום עם סיפורים על האוכל האיטלקי בארוחת הצהריים, על החברים החדשים שהכירו, ובסוף אפילו קטפו את המקום הראשון והשלישי בתחרות הסלאלום, כשהם עוקפים ילדים אירופאים – לא פחות ולא יותר! אבל למרות הכיף בסקי סקול הם ביקשו לא לחזור על החוויה בפעמים הבאות אלא לחזור לקונספט של שיעור פרטי קצר ובשאר הזמן גלישה משפחתית יחד.

ללא ספק, היום שהכי נהנו בו היה היום האחרון, כשכבר היינו רק אנחנו, בלי שיעורים. יצאנו בבוקר מאוחר בנחת, עלינו יחד בגונדולה, וחרשנו את המסלולים כל היום. אחד הדברים שהכי אהבנו באתר הוא כמה שהוא מרווח – כמעט ולא היו תורים או עומס קיצוני, מה שהפך את הגלישה לרגועה ומהנה במיוחד, בלי חרדה שמישהו יתנגש בך כל רגע. עצרנו לצהריים נינוחים עם שוקו-רום ויין חם לנו, ושוקו עם קצפת לילדים. היה לנו זמן להוריד קצב, לתת להם לשחק בשלג, ולהשתעשע קצת באוף פיסט קצר וקליל.

באחד הימים קפצנו לבריכה במרכז אורטיזיי – חוויה חביבה ולא יקרה. הבריכה החיצונית נחמדה, אבל הייתה בה תחושה של "מרק ילדים". בבריכה בפנים המים היו קצת קרירים, היה ג'קוזי אחד קטן וצפוף, ומגלשת המים פעלה רק אחת לחצי שעה. אבל סה״כ הילדים נהנו, בילינו שם שעתיים וחצי ומיצינו.

לעומת זאת, אחר צהריים אחר השארנו את הילדים עם סבתא ונסענו לבד שעה וחצי לכל כיוון ל-QC Terme Dolomiti – וזה כבר היה עולם אחר. המקום פשוט מושלם: ספא למבוגרים בלבד, שקט, אלגנטי ומפנק, וחשוב לציין - בלי עירום כמו בספאים מסוימים באירופה. יש שם בריכות תרמיות בטמפרטורות שונות, סאונות מפנקות, מפלי מים חמים, חדר גשם מדהים, וחדרי רגיעה נעימים. והכול בתוך תפאורה עוצרת נשימה של הרי הדולומיטים המושלגים. זה היה בדיוק מה שהיינו צריכים אחרי כמה ימי סקי אינטנסיביים – חוויה מושלמת של פינוק והתחדשות.

ביום האחרון החלטנו לנצל את הנסיעה לטיול ויצאנו מוקדם. עצרנו במפל Varone, מפל עוצמתי ונסתר החבוי בתוך מערה מרשימה, עם שביל הליכה העובר בין זרמי מים שוצפים וצמחייה סבוכה – חוויה ייחודית ושונה מהנופים הפתוחים של הדולומיטים. משם המשכנו לעיירה Bardolino שעל שפת אגם גארדה, עיירה קסומה עם טיילת יפהפייה, סמטאות צבעוניות ואווירה נינוחה. אכלנו ארוחת צהריים נהדרת וקינחנו בגלידה מושלמת – טירמיסו ו-“Bacio Bianco” (נשיקה לבנה), טעם איטלקי שמשלב אגוזים ושוקולד לבן. אבל סוף היום היה שוב מתיש, והנסיעה הארוכה ממזרח אגם גארדה למילאנו סחטה מאיתנו (ובעיקר מאורי שנהג) את שארית הכוחות.

בסיכום – היה לנו טיול סקי מדהים, ואנחנו כבר מחכים לפעם הבאה! נכון, איטליה יקרה משמעותית לעומת אתרי סקי במזרח אירופה, אבל אין ספק שהיא שווה כל יורו. מהשלג האיכותי, דרך הנופים עוצרי הנשימה של הדולומיטים, ועד האוכל האיטלקי המפנק – החוויה כולה הייתה ברמה אחרת. למרות שהנסיעה הארוכה ממילאנו הייתה מאתגרת ושיעורי הסקי הקבוצתיים פחות התאימו לנו, הסקי עצמו היה פשוט מעולה – מסלולים מרווחים בלי עומס מורגש, ימים של גלישה מושלמת, ורגעים קסומים של עצירה לשוקו חם מול ההרים. ולגמרי למדנו איך נעשה את זה חכם יותר בפעם הבאה!