בשבועיים האחרונים כבר הייתי עייפה, לא כתבתי הרבה והצלחתי להשמיד בטעות כמעט את כל התמונות שהיו לי מהתקופה האחרונה של הטיול. נשאר רק מה שבזכרון
אחרי חודשיים קסומים של ניוזילנד ועם ממש מעט כסף בכיס נחתתי במלבורן. שילמתי על אוטובוס לאדלייד וביליתי יומיים בעיר עם תקציב דל מאוד וקצת באסה כללית של סוף טיול. מלבורן תמיד תהיה עבורי המקום הכי קרוב והכי רחוק מהבית. רגע לפני הסוף אבל עוד לא.
הייתי עוד עשרה ימים באדלייד עם סבתא והחברים, לא היה שום דבר מיוחד, היה רגוע ומשפחתי כזה. משם לקחנו סיור של ארבעה ימים בGreat Ocean Road היפיפה חזרה למלבורן. באיזור הכי יפה סבתא פירגנה לי בטיסת מסוק מרהיבה ובלתי נשכחת, היא פחדה לעלות בעצמה ואמרה לי שאהנה בשביל שתינו.
אחד הדברים שהטיול המופלא הזה גרם לי להבין בצורה הברורה ביותר, זה כמה אני אוהבת את הבית, וכמה כבר רציתי לחזור.
“It became my home not while I was living there, but only after I had left it. Then it became home, and took its place on the horizon”
- Erich Maria Remarque
תגובות
הוסף רשומת תגובה