נפרדתי מאלון, לקחתי את התיק הכבד ועברתי במעבורת לוולינגטון. היה לי עצוב. האי הצפוני לא ירוק מספיק אחרי הירוק הזוהר של הטרקים בדרום. היה מוזר להיות בתוך עיר. ישנתי בHIT (ארגון של נוצרים מסיונרים שמארחים ישראלים) לא מוצלח ורציתי כבר לברוח. אחרי יומיים של התארגנות בעיר וביקור במוזאון טה-פפה המרשים המשכתי הלאה.
בניגוד לHIT המבאס של וולינגטון הHIT הבא היה מדהים. בית יפיפה באמצע שום מקום, זוג מבוגר עם מלא סיפורים ובית חם מאוד. אחרי הרבה שעות נסיעה ושתי טרמפיסטיות צעירות שהחליטו לסוע לטאופו הגעתי לאכסנייה בטונגרירו. אכסנייה שהיה בה קיר טיפוס מגניב ויחס מגעיל מצד הצוות. פגשתי גם את נטלי המהממת שטיילנו ביחדבשבוע האחרון שלי בניוזילנד.
למחרת אני ונטלי עשינו את הטונגרירו. טרק שגם בימים הטובים של אמצע הקיץ הניו זילנדי לעיתים סגור בגלל מזג אוויר. אנחנו היינו כבר במאי, כמעט חורף, וזכינו ליום מופלא. שמים כחולים לחלוטין בטיול יום יפיפה ומיוחד עם נופים שעוד לא הכרתי בניו זילנד. נוף געשי קדום ועצום, צבעים מרהיבים שנוצרו במערבולות שעולות ממעמקי האדמה.
יום אחרי הטרק המרהיב נסענו לאגם טאופו הענק שנוצר בהתפרצות וולקנית לפני 26 אלף שנים. כמקובל, עשינו שם צניחה חופשית. נכנסו לחליפות הצניחה, הכרתי את פרדי המדריך, והתחלנו לעלות לגובה 12,000 רגל. בקו העננים פרדי סיפר לי שפה הוא יפתח את המצנח, כשנהיה בחצי הדרך למטה. כשהגענו לגובה המטרה אנשים התחילו לקפוץ מהמטוס, נשארנו בסוף אני ופרדי, חיוך אחרון למצלמה וקפצנו החוצה.
זה היה פחות מפחיד מבאנג'י כי המוח שלך לא באמת מעכל את הגובה. זה פשוט נראה כמו תמונת פנורמה ממש יפה ואת לא מבינה שאת צונחת במהירות אדירה מטה. האדרנלין זרם ולא הצלחתי אפילו לצעוק, מרב מהירות הצניחה. 45 שניות עברו מהר וכמובטח פרדי פתח את המצנח בגובה העננים. נחתנו בשלום ועם תחושת אופוריה עילאית.
משם המשכנו לאורקי קוראקו. חוויה גאותרמית במקום מקסים ולא מאוד מתוייר יחסית לאופציות האחרות (נכון ל2005). יער שעשרות בריכות מעלות עשן מפוזרות בו, ריח של ביצים סרוחות אבל יפה בצורה מרשימה. היינו ברוטורואה בקצרה, לא הספקנו לראות מופע מאורי אבל הלכנו לבית הקיווי והיה מרתון בעיר שהיה מגניב. בבית הקיווי אוספים את הביצים מהטבע ומגדלים אותם עד למשקל של קילו ואז משחררים שוב לטבע, כך הם מעלים משמעותית את סיכויי ההשרדות של הקיווים ובעצם מונעים את הכחדתם. רואים את הציפורים ממש מקרוב, אסור להרעיש או לצלם.
עשינו שייט תולעים זוהרות במערות וייטומו. הייתה מדריכה הזוייה ומשעמת אבל המראה בהחלט מרשים. בהתחלה נמצאים במערות ענקיות ויפיפיות ובהמשך גולשים בדממה מתחת לתקרה נמוכה עם אלפי נקודות זוהרות מעלינו. גלקסיות שלמות מתחת לאדמה.
חתכנו צפונה לכבישים הקטנים של Northland. ישנו אצל מארחים מקסימים (הזוג שנתן לי טרמפ אחרי הרוטברן!) ובעיקר נהננו מהנופים והדרכים, היינו בgoat island marine res ובחופים היפים באיזור whangarai. באחד הימים האחרונים הלכתי לצלול בpoor knights islands. היה מדהים. כל מיני יצורים מדהימים שחיים במים הקרים של ניו זילנד, מדוזות קטנות וזוהרות, מורנות ודגים ענקיים. באוקלנד הסתובבתי בעיר, עשיתי קצת קניות ועליתי לסקאי טוואר אבל בעיקר הייתי עצובה שנגמר.
חודשיים בניו זילנד שהיו קצרים מידי, השאירו הרבה טעם של עוד ושינו אותי לתמיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה