כמה חודשים לפני הטיול בדקתי כמה זמן לוקח להגיע מעמק המוות ליוסמטי, ראיתי 4-5 שעות, אמרנו לא מדהים אבל לא נורא ותכננתי את הטיול לפי זה. שבוע לפני עשיתי על זה עוד פעם גוגל, רק כדי לוודא מסלול וגיליתי למרבה הזוועה שהדרך תקח לא פחות מ8 וחצי שעות! זה קרה כי מעבר טיוגה סגור ולא חשבתי על זה כשבדקתי בקיץ.
מעבר טיוגה הוא מעבר הרים גבוה שמאפשר גישה די ישירה מעמק המוות ליוסמטי, הוא לרב נפתח סביב יוני ונסגר בנובמבר. בהיעדרו צריך להקיף את הרי הסיירה נוודה מדרום באיזור בייקרספילד. עם ההבנה שיש יומיים לא פשוטים של הרבה נסיעות לפננו יצאנו לדרך מלס וגאס.
עצרנו לסידורים וסופר והגענו לעמק המוות רק בצהריים. עמק המוות הוא המקום הכי חם על פני כדור הארץ (56 מעלות שנמדדו ב1911), היינו באביב והיה 39 מעלות צלסיוס. חברת הקרוואנים שלנו כותבת בחוזה שבחודשי הקיץ אסור להיכנס לשם. הוא גם הפארק הלאומי הכי גדול בארצות הברית מה שאומר שיש לא מעט נסיעות ממקום למקום. ויתרנו על מסלולי ההליכה ועשינו בעיקר עצירות קטנות ותצפיות. היינו ב-Zabriskie point, Badwater, Artists drive, Salt creek & Sand dunes. היה מרשים ומיוחד ומעניין ולא כל כך יבש וצחיח כמו שהייתי חושבת בחלק מהמקומות, אפילו ראינו דגים וציפורים. ב19:00 יצאנו לכיוון החניון שסגרנו כמה ימים לפני ליד אגם איזבלה, בערך בחצי הדרך בין עמק המוות ליוסמטי (בדרך הארוכה מדרום). זו הייתה אולי טעות כי היה חושך מוחלט, כביש תלול מפותל וצר, אבל לא רצינו לקצר את הזמן ביוסמטי לטובת פיצול הנסיעה ליותר ימים. אחרי שעתיים נסיעה עשינו הפסקת ארוחת ערב בצומת, היה משעשע. אין ספק שזה אחד היתרונות של הקרוואן. גם כשנוסעים באמצע הלילה בחור - יש תמיד מקרר ואפשר לארגן אוכל. אחרי ארוחת הערב הילדים צחצחו שיניים, שמו פיג'מות והלכו לישון על הספה (למרות הפיתוי לשים אותם כבר במיטה העדפנו שישארו עם החגורות). נסענו עוד שעתיים עד שהגענו ב23:00 לחניון. החניון של KOA נראה חביב אבל היינו בו בדיוק לילה ובבוקר כבר המשכנו הלאה.
אגם איזבלה נראה יותר כמו ביצה ונסענו לידו מבלי לעצור. התלבטנו אם לנסוע ישר ליוסמטי או לעבור דרך סקויה. הילדים היו חדורי מטרה להשיג כמה שיותר תגי ג'וניור ריינג'ר אז הלכנו על הדרך הארוכה דרך סקויה. הגענו מדרום על כביש 198 ויצאנו מצפון על 180. חשוב לדעת שכדי לנסוע על הכבישים המפותלים דרך סקויה צריך להיות ברכב שאורכו פחות מ22 פיט (שזה בדיוק הגודל שלנו, נתנו לנו להיכנס) ושמצב החניה בחלק מהמקומות בפארק לא פשוט בכלל. עשינו פיקניק צהריים מקסים בדשא שמול חניון המבקרים, עצרנו באיזור ה-Big trees trail שם רואים הרבה מעצים ויש גם מוזאון חביב וחנות. אח"כ פנינו כמובן למסלול לגנרל שרמן - העץ הכי גדול בעולם. הילדים התלהבו מאוד, העץ באמת מרשים, המסלול קצת תלול אבל לא ארוך ודווקא שם יש חניה בשפע. יצאנו אחרי הצהריים מסקויה כשלפנינו עוד דרך ארוכה ליוסמטי. תחזית מזג האוויר ליוסמטי הייתה מזעזעת. באפריל יש בד"כ טמפרטורה ממוצעת של 18 מעלות ביום. ביום השני שלנו ביוסמטי הייתה צפויה סופת שלגים ואחריה הטמפרטורות היו צפויות לצנוח לסביב ה-5 מעלות ביום ומינוס 10 בלילה. דניאל איבד את המעיל שלו אי שם באריזונה ואני לא מצאתי את שקית הבגדים התרמיים, אז בזבזנו שעה וכמה מאות דולרים בREI לצורך הצטיידות ואכלנו זריז טייק אווי מצ'יק פילה. נסענו שוב בחושך בכבישים מפותלים ומעייפים, עד שהגענו ב23:00 לחניון Yosemite Lakes מלאי התרגשות לקראת החלק שהכי ציפינו לו בטיול כולו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה