עוד בתחילת התכנונים של הטיול, המקום שהכי רציתי להגיע אליו היה יוסמטי. שמעתי וקראתי כל כך הרבה על הפארק הזה, ראיתי תמונות של צוקים אדירים מעל עמק ירוק וידעתי ששם אני כנראה אהיה מאושרת. אז סגרנו 5 לילות למרות שממליצים פחות, וקיוויתי ממש שלא נתאכזב. לא התאכזבנו.
כשסגרנו את הלינה כמה חודשים מראש, לא הייתי מספיק עם היד על הדופק ונותר רק לילה אחד פנוי בUpper Pines שזה החניון בתוך הפארק. את 4 הלילות שקדמו לו סגרנו בYosemite Lakes שהיה יחסית קרוב לכניסה לפארק אבל עדין כשעה נסיעה מהעמק. אחרי יומיים מתישים של נסיעות ארוכות ביותר התעוררנו ליום נפלא וחמים, התארגנו ממש זריז והגענו לעמק לפני 9. היה לנו רק יום אחד יפה לפני שסופת השלג תגיע ותכננו לנצל אותו עד הסוף.
יום 34
הגענו לתחנת המידע כדי להבין מי נגד מי ואיזה מסלולים כדאי לעשות, שתינו שוקו, ארגנו ציוד ונסענו בשאטלים (הדי מוגבלים בעונה זאת) לתחילת המסלול של ה-Upper Yosemite Falls. המסלול המלא עד לראש המפל הוא 11.6 ק"מ, 6-8 שעות והפרש גבהים של כמעט קילומטר. אנחנו עשינו חצי - עד לתחתית המפל העליון. הנוף היה משגע, הילדים הלכו יותר מהר מאיתנו ולא התלוננו בכלל, במיוחד כשקיבלו תדלוק של סוכריות גומי ולחמניה עם נוטלה. יצא 4.8 ק"מ ב3 שעות. אחרי המסלול הזה היה לנו עוד כמה שעות של אור ונסענו בשאטלים למסלול קליל סביב Mirror Lake. אפשר לעשות את ההליכה פשוט על הדרך הסלולה אפילו עם אופניים, אבל אנחנו חתכנו די מהר לשביל קטן ביער שהיה מגניב ויפה. בסוף הגענו לאחו יפיפה מתחת לHalf Dome, הילדים שחקו בחול, אנחנו ישבנו ונחנו, היה ממש רגע קסום, כזה שרוצים לזכור. בסוף היום הטלפון מדד הליכה כוללת של 18 ק"מ, היינו מותשים אך מרוצים מאוד. בדרך החוצה נסענו עם הקרוואן ל-Tunnel View, נקודת תצפית מרהיבה שמומלץ להיות בה אחרי הצהריים.
למחרת התחילה סופה והטמפרטורות צנחו. בדיעבד - הסופה הזאת הייתה אחד הדברים האדירים שקרו לנו. היא נמשכה רק יום אחד. ניסנו לעשות גיחה לעיירה קרובה אבל בית הקפה היחיד בה נסגר בצהריים והיא הייתה די עיירת רפאים בגשם השוטף. רב הזמן היינו בRV פארק, נחנו מלא, ראינו סרטים, עשינו כביסה, קראנו ספרים. הילדים שחקו מיני גולף תוך כדי שיורד ברד, היה מגניב. זה שבחניון לא היו קליטה סלולרית או וייפיי רק הוסיף לחוויה.
יום 36
אחרי 3 לילות ב-Yosemite Lakes המקסים אך הרחוק מהעמק, עלה במוחי הרעיון לנסות לבדוק אם יש לילה פנוי בUpper Pines. קיפלנו הכל באופטימיות ובדרך לפארק נכנסתי לאתר ההזמנות וראיתי, הפלא ופלא, שמתוך 240 המקומות בחניון - היו שני ביטולים! כנראה בגלל הסופה. תפסתי בזריזות את אחד מהם בתחושת שיחוק אדירה. עכשיו במקום לחזור בערב שוב לחניון הרחוק יכלנו להישאר בעמק עצמו שני לילות רצופים ולחסוך לעצמנו שעה נסיעה לכל כיוון על כביש מלא שלג וקרח.
החלטנו לעשות את המסלול של Venral and Nevada Falls. ההתחלה היא שביל סלול וברור אבל תלול למדיי, מומלץ לקחת מקלות הליכה. אחרי שעה וקצת מגיעים לגשר מעל נהר המרסד ותצפית ראשונה של מפל הונרל. אחרי עוד חצי שעה על שביל שהולך ביער צמוד לנהר מגיעים לתחתית המפל. המפל יפיפה וגדול. מהנקודה הזאת מתחיל ה-mist trail שכשמו כן הוא - מרטיב את הכל סביבו, אמורים לילות במדרגות חצובות באבן ליד המפל עד שמגיעים למשטח סלע צמוד לראשו. מדרגות האבן היו מכוסות בשכבה עבה של קרח חדש וחלק. מתוך עשרות האנשים שהגיעו איתנו לתחתית המפל, בודדים המשיכו במדרגות, וחלקם היו קרמפונים. היה ברור לנו שזה יהיה מסוכן ולא אחראי לעשות את זה עם ילדים. אז חזרנו קצת אחורה, מצאנו פיסת נדל"ן נהדרת לעשות עליה פיקניק צהריים בסלעים על הנהר.
קצת מאוכזבים ומוכנים לתבוסה התחלנו לחזור חזרה. ואז ראינו בצד השביל שלט "Winter Route". מסוקרנים שאלנו את האנשים שחזרו משם אם זה קשה או מסוכן. הם אמרו שלא, רק ארוך. לקח לנו שעה וקצת לעלות הרבה מאוד זיגזגים עד שהגענו ל-Clarck Point יש שם תצפית מהממת על הצוקים והמפלים. היה שלג וקרח על המסלול אבל הוא היה בטוח ולא תלול, הילדים נהנו בטירוף מהחוויה של "טרק חורפי". בשלב הזה התחיל לרדת שלג ואנחנו התלבטנו מה לעשות. שאלנו אנשים שחזרו מאיזור ראש המפל, הם אמרו שזה תלול אבל לא מסוכן, אז זרמנו הלאה. הגענו לתצפית נהדרת על המפל, ראינו אבא עם 3 בנים קטנים שעודדנו אותנו שהדרך הלאה ממש סבבה ואחרי עוד 20 דקות עמדנו מרחק נגיעה מראש מפל הונרל המרשים. היה מרגש להיות שם כמעט לבד תוך כדי שיורד שלג. כשעמדנו 3 שעות קודם לכן בתחתית המפל, גרם מדרגות קפוא מפריד ביננו לבין התצפית בראשו, בחיים לא ציפינו שנצליח להגיע למעלה.
הדרך חזרה לקחה חצי מהזמן והייתה ממש מיוחדת. באחד המסלולים הפופולרים ביוסמטי שבקיץ בטח מפוצץ אנשים, רב הזמן היינו לבד. הילדים עצרו בכל מערום שלג להתפלש ולעשות "מלאכי שלג". הם הכינו כדור שלג, קראו לו "שילגי" וסחבו אותו עד לקרוואן. שילגי שרד את הלילה אבל לא את יום המחרת.
יום 37
הלילה הקפוא בחניון חסר החיבורים עבר בשלום עם חימום משולב בחשמל ובפרופן כדי שצינורות המים לא יקפאו. בבוקר הדלקנו את הגנרטור לשעה כדי למלא חזרה את הסוללה ועל הדרך הכנו וופלים. אין ספק שאנחנו נתגעגע לEggos בארץ! לקראת 10 הלכנו למקום השכרת האופניים ב-Curry Village. הפעם היה tag along לאלה, לקחנו את האופניים ל-5 שעות והיה ממש מוצלח לרובנו, אורי לא אוהב אופניים ונשבע שזאת הפעם האחרונה שהוא משתתף בשגעון הרכיבה שלנו. בעיקר שמחתי שזה העביר לאלה את החוויה הלא טובה מZion והיא רכבה איתי בכיף.
נסענו קודם למרכז המבקרים להגיש את החוברות. הילדים ענו על כל השאלות של הריינג'רית, נשבעו ברוב טקס וקיבלו את התג העשירי והאחרון לטיול. משם רכבנו ל-Lower Yosemite Falls. מסלול מקסים ושטוח. היה מגניב מאוד לעשות אותו כשקרח ושלג מכסים את האיזורים סביב המפל והנחל (לא את השביל או הכביש). משם גררתי את כולם לאל קפיטן. אל קפיטן הוא מצוק אנכי ענק של גרניט בגובה קילומטר ונחשב אחד ממקומות הטיפוס הטובים בעולם. היה לי איזה רצון להגיע הכי קרוב שאפשר לאל קפיטן. כשהייתי צעירה וחסרת ילדים הייתה תקופה שטיפסתי על צוקים, זה עבר די מהר (מהר מידי) אבל המקום החם בלב לצוקים נשאר. אגב אפשר לעשות יום טיפוס גם למתחילים דרך בית הספר הטיפוס שנמצא בCurry Village, זה לא נורא יקר אבל זה כל היום. בגלל ההרכב המשפחתי ומזג האוויר ויתרתי. הייתה נסיעה קצת ארוכה על הכביש ואורי לא נהנה בשלב הזה, דניאל זרם ואלה גם ככה נגררה אחריי. למרות הקושי הפיזי היה ממש כיף לרכב בעמק. היו רגעים פתאום של שקט מוחלט, כזה ששומעים נקר מכה בעץ ביער, ונוף מדהים מכל עבר. השארנו את האופניים ליד החנייה והלכנו בשביל הליכה לכיוון מסלולי הטיפוס. הגענו יחסית קרוב אבל אז היו שלטים שמזהירים מאבנים נופלות אז החלטנו שפה זה מספיק מרשים וחזרנו. הדרך חזור הייתה זריזה וקלה יותר, עשינו עצירת נשנושים מול מפלי יוסמטי והחזרנו את האופניים בדיוק חמש דקות לפני הזמן.
בערב הכנו סמורז והיינו עצובים. זה הלילה האחרון שלנו בקרוואן אחרי 36 ימים מדהימים. אני הייתי מוכנה להמשיך גם עוד חודשיים בחיים המופלאים האלה.
יום 38
בבוקר האחרון שלנו ביוסמטי היה קצת גשום וידענו שאין לנו זמן למסלול ממש. הלכנו ל-Happy Isles Art and Nature center, יש שם מוזאון טבע קטן ומקסים וסדנאות ציור. יש סדנאות של כמה שעות למבוגרים או איזור לציור חופשי לילדים שעולה 10$ כדי לקבל את הציוד. אחר כך הלכנו לגלריה של אנסל אדמס, צלם מפורסם שעבד הרבה בעמק יוסמטי בתחילת המאה ה-20, היה משהו בשיטות העבודה שלו שאהבתי, השיטתיות וההתמדה עד שהיה מגיע לתוצאה. קנינו כמה גלויות וסגרנו ביננו שבסלון בבית הבא שלנו יהיה תצלום גדול שלו. חזרנו בעצב לקרוואן ועזבנו את את הפארק. אחרי חודש וקצת בדרכים השלמנו סיבוב של כמעט 4000 מייל וחזרנו לסן פרנציסקו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה