כשתכננו את הטיול הגדול למערב ארצות הברית דבר אחד היה ברור - לא יהיו בו מסכים. רצינו שהטיול יהיה מיוחד ושונה מהחיים הרגלים שלנו והיעדר המסכים היה חלק ממש חשוב בזה. זה הצליח והיה מדהים.
הסיבה הראשונה שזה הצליח היא כמובן גיל הילדים. דניאל היה בן 9 ואלה בת 5. הם עדין מקשיבים לנו ודי מכבדים את ההחלטות שלנו, לאף אחד מהם אין טלפון חכם ובטח לא מדיה חברתית כך שלא נדרש הרבה לשכנע אותם. פשוט הצבנו עובדה בשטח והם זרמו עם זה.
הסיבה השניה שזה הצליח היא שהם פשוט רגילים לזה. בבית הם רואים המון מסכים בטאבלט/טלוויזיה/מחשב. אבל הם רגילים לזה שבטיולים זה אחרת. גם בטיולים קצרים בארץ אנחנו מקפידים שלא יהיו מסכים - לא בנסיעה, לא בצימר/אוהל ובטח לא במסלולים עצמם. למזלנו גם המשפחות שאנחנו מטיילים איתם אוהבות את זה ככה.
הסיבה האחרונה, שניסינו להקפיד עליה כמה שיותר, הייתה להמעיט בצורה משמעותית את צריכת המסכים של עצמנו. עד הימים האחרונים של הטיול בכלל לא הייתה לי חבילת רשת ונהנתי מטיול רגוע ומנותק. התחברתי לראות הודעות ומיילים פעם ביום במקרה הכי שכיח ולפעמים אפילו פעם בכמה ימים, מתי שהיה וייפיי.
לדעתי זה אחד הדברים שעשה לנו הכי טוב בטיול כמשפחה.
אז מה עושים בלי מסכים?
קודם כל מטיילים. בממוצע בטיול עשינו מעל 10,000 צעדי מבוגר ליום, היו גם ימים של מעל 20,000 - מה שלא משאיר המון זמן למסכים. בימים הרגועים יותר דאגנו למלאי ספרים, משחקי קופסא ולגו שהעסיקו אותם שעות. אחת לכמה ימים עשינו ערב סרט שהוערך מאוד. היה גם קצת שיעורי בית והרבה עבודה על יומנים אישיים שהילדים היו צריכים לעשות לאורך הטיול. גילינו שהילדים לגמרי מסוגלים להעסיק את עצמם, גם אם זה לשחק שעתיים עם עלים, אבנים ואצטרובלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה