טיול משפחתי דובאי ואבו דאבי

אחרי שנים של תוכניות שחוזלשו שוב ושוב משלל סיבות הצלחנו בסופו של דבר להרים נסיעה משפחתית בהרכב פלוס פלוס.

איפה: דובאי ואבו דאבי, איחוד האמירויות.

מי: אורי (45), מירי (41), דניאל (12), אלה (8). חמתי, גיסתי ו3 ילדיה בני 3-11. 
מתי: 7-14.4.25
יעד טיסה: דובאי.
כמה: 

• טיסה עם ישראייר עלתה כ-350 דולר לאדם.
  
• את עלות המלונות אחסוך כאן כי בכל זאת מדובר בקבוצה של 9 אנשים, רק אתן טיפ לחפש בבוקינג בשבוע של בלק פריידיי, חסך לנו 50% את עלות המלון בדובאי. בדובאי ישנו במלון first collection business bay, אחלה מלון, מיקום מרכזי נוח, קיבלנו חדרים ענקיים וארוחת בוקר מצויינת. יש להם גם חוף בפאלם אם רוצים ללכת אבל אנחנו ויתרנו. באבו דאבי ישנו ב Hilton WB שיש לו וייב מעולה, ארוחת בוקר ממש מגוונת, בריכה חמודה וכרטיס כניסה לפארקים - לכל לילה שישנים במלון מקבלים כרטיס כניסה לאחד מ4 הפארקים - WB, Waterworld, Seaworld, Ferari. אנחנו ישנו 3 לילות אז קיבלנו ל3 פארקים. שימו לב שכרטיס כניסה לפארק אחד עולה כ350 דיראם אבל כרטיס משולב שכולל את ארבעת הפארקים עולה כ700 דיראם אז תקחו את זה בחשבון כשחושבים איפה יותר משתלם ללון. יתרון גדול של הWB שהוא נמצא במרחק הליכה קצרה מפארק הWB וגם במרחק הליכה מעולם המים, 5 דקות נסיעה מהפרארי ו10 דקות נסיעה מ-seaworld. מתניידים במוניות שמאוד זולות וזמינות באיזור.  
• מסעדות - מנות עולות בין 30-40 דיראם למנת ילדים פשוטה ועד 70-100 למנות מבוגר. בסה״כ הרגשנו שיותר זול מבארץ. אכלנו בעיקר בפאסט פוד בגנון הצ׳יסקייק פבטורי, ופיאנו, שייק שק ומסעדה אסייתית מעולה וזולה בשם din tai fung. הכל זה רשתות שיש כמעט בכל קניון באמירויות. 
• אטרקציות - חוץ מהפארקים באבו דאבי שהיו כלולים בעלות המלון הלכנו לאטלטיס, ממליצה לבדוק ולהזמין כרטיסים מראש כי כשבדקתי לפני חודשיים היה יותר זול ממה שהיה כשהגענו בפועל, שילמנו 450 כניסה לאדם ועוד 600 לאדם על fast pass. אז זה תענוג מאוד מאוד מאוד יקר. אם יש לכם אנשים מעל גיל 65 הם ישלמו חצי מחיר. גם תעודת נכה מקנה הנחה משמעותית מאוד אז במקרה כזה לא לקנות כרטיסים מראש אלא להסדיר את התשלום במקום עם התעודה. סקי דובאי עולה 250-500 דיראם לאדם, תלוי מה כלול בכרטיס, וה-aya עלה 135 דיראם לאדם. 

מסלול:

• יום 1 - טיסת בוקר מוקדמת, בריכה במלון, קניון דובאי ומופע המזרקות
  
• יום 2 - סיבוב שווקים, מוזאון הaya, הכפר הגלובלי
  
• יום 3 - פארק אטלנטיס.
  
• יום 4 - ספארי מדבר על הבוקר, קצת בריכה במלון, סקי דובאי
• יום 5 - נסיעה לאבו דאבי, פארק פרארי.
  
• יום 6 - בריכה על הבוקר, פארק WB.
  
• יום 7 - פארק Seaworld. 
  
• יום 8 - טיסת צהריים חזרה. 

יומן מסע:

יום ראשון - נחיתה רכה בדובאי

נחתנו בדובאי בצהריים, ופתחנו את החופשה בקצב נינוח - עד שהחדרים במלון היו מוכנים, עשינו סיבוב בבריכה, שזו הייתה דרך מושלמת להוריד את הלחץ מהטיסה ולהיכנס לאווירה של חופש. אחר הצהריים יצאנו לקניון דובאי, אחד האייקונים הגדולים של העיר. בחרנו לאכול בצ׳יזקייק פקטורי – רשת אמריקאית מוכרת עם תפריט מגוון שמתאים גם למבוגרים וגם לילדים בררנים. חזרנו לשם גם מאוחר יותר בטיול בקניון יאס, אבל בפעם השנייה השירות היה פחות מוצלח והייתה חוויה די מבאסת. בקניון עצמו הסתפקנו בהצצה מבחוץ לאקווריום (הכניסה יקרה, והרגשנו שאנחנו מקבלים את האפקט גם בלי להיכנס), קפצנו לראות את שלד הדינוזאור המרשים, ובילינו לא מעט זמן בצילומים ליד מפל המים בכניסה – מפתיע כמה שזה מרהיב, אפילו בלב קניון. לקראת ערב יצאנו החוצה לראות את מופע המזרקות שליד הבורג׳ ח'ליפה – שואו מרשים בסגנון וגאס, שמתקיים כל חצי שעה בשעות הערב. הילדים נהנו מכל רגע, במיוחד כשקינחנו בגלידה תורכית מוגזמת שהמוכר הכין עם כל הטריקים המצחיקים – חוויה בפני עצמה שספק ששווה את ה35 דיראם לכדור גלידה קטן, אבל הילדים נהנו. 

יום שני - שווקים, קסם דיגיטלי ו"אילת על סטרואידים"

את הבוקר פתחנו בסיבוב צפונה, לאזור ההיסטורי של דובאי – ביר דובאי. יצאנו לחוות קצת את השווקים המקומיים, בתקווה לטעום משהו מהאווירה האותנטית של פעם. בפועל היה מאוד תיירותי, ובעיקר ניסו למכור לנו צעיפים בחום אימים. אבל המקום באמת יפה עם סמטאות של בתי בוץ וסירות עץ על הנחל. עברנו בשוק התבלינים ושוק הזהב שמנצנץ מכל כיוון – מרשים, גם אם לא לגמרי הסגנון שלנו. עשינו שיט קצר בסירה מסורתית שחוצה את הנחל (הדרך הכי מוצלחת להתאוורר קצת מהחום), ומשם המשכנו לאטרקציה ממוזגת ונעימה במיוחד – מוזיאון AYA. ה-AYA Universe הוא אחד המקומות החדשים והמיוחדים בדובאי – מוזיאון חווייתי עם 11 חללים שונים, כל אחד מעוצב אחרת לגמרי, עם שימוש באורות, צבעים, הקרנות ומוזיקה שיוצרים תחושה של מסע לעולם אחר. יש שם יערות קסומים שזוהרים באור סגול, חללים שמגיבים לתנועה שלך, "כוכבים" שנופלים מסביב, ואפילו נהר וירטואלי ומעגל גשם מגניב. המקום מתאים לצילומים לאינסטגרם, אבל גם פשוט כיף להסתובב בו ולהרגיש קצת בתוך קליפ פופ פסיכדלי. אנחנו ממש נהנינו, במיוחד בגלל הניתוק מהחום והאווירה המרגיעה. 

אחר הצהריים נסענו להכפר הגלובלי (Global Village) – מין פארק ענקי שמציע חוויות תרבות וקניות מיותר מ-90 מדינות. תחשבו אילת... ואז תכפילו במאה. זו אטרקציה שנמצאת בחוץ אז מתאימה לשעות הערב, מלאה בדוכנים, הופעות, מתקנים, והמון המון דברים לקנות. כל מדינה מקבלת "פביליון" עם אוכל, מוצרים, ומופעים שקשורים לתרבות המקומית – חלקנו מאוד נהנו מהוייב, אני אישית פחות מתחברת לקונספט. הכי נהניתי דווקא מהדשא במרכז, איפה שאפשר לשבת לאכול אוכל משלל דוכנים מוצלחים – במיוחד האוכל האסייתי שעל השוק הצף היה נהדר. קצת באסה לראות את כל המתחמים של מדינות ערב ולדעת שאין שום סיכוי למצוא שם פינה ישראלית, בטח לא באקלים הנוכחי. אבל מצד שני – זה גם הזדמנות להיחשף לתרבויות שבדרך כלל פחות זמינות לנו. לילדים יש גם יריד מתקנים – סוג של לונה פארק בתשלום, רק שכל מתקן עולה 15–70 דירהם, כך שדי מהר מבינים איך הכסף נעלם. אגב עם ילד בן 3 שכרנו רכבון קטן בכניסה, שזה בגדול רעיון רעיון טוב לרב המשפחות עם ילדים קטנים... אבל אצלנו הילדים התחילו לריב מי נוהג או פשוט לדרוס אנשים. נפרדנו מהרכבון די מהר...

יום שלישי - יום של אדרנלין באטלנטיס

אם יש משהו שלא כדאי לוותר עליו בדובאי – זה פארק המים אטלנטיס אקווה-ונצ’ר (Aquaventure), שנמצא בקצה "כף היד" של האי המלאכותי פאלם ג’ומיירה. זהו פארק המים הגדול ביותר במזרח התיכון (ובין הגדולים בעולם!), עם עשרות מגלשות, נהרות אבובים, בריכות גלים, מתחמי ילדים, ואפילו חוף פרטי. ותעשו לעצמכם טובה: תקנו Fast Pass. כן, זה יקר. כן, אולי צריך לחסוך קצת מראש. אבל זה פשוט משנה את כל החוויה. במקום לעמוד שעות בתורים למגלשות (ואנחנו מדברים על תורים של 40-50 דקות לפעמים), אתם פשוט עוקפים ונכנסים. זה מה שהפך את היום שלנו מ"נחמד מאוד" ל"וואו, בלתי נשכח".

עשינו כמעט את כל המגלשות הגדולות (כולל המטורפת ההיא שעוברת בתוך אקווריום עם כרישים אבל מרב שאת לא נושמת את לא באמת רואה את הכרישים), שייטנו בנהר האבובים הארוך, ניסינו את הגלשנים, ובסוף הרגשנו קצת פספוס שלא הקדשנו יותר זמן לפעילויות שכולנו יכולים לעשות יחד. אז אם אתם מגיעים כמשפחה – תשאירו זמן גם לרוגע ולבילוי משותף, ולא רק לריצה מטורפת אחרי כל מגלשה. ואני חייבת לומר – אני לגמרי מבינה את המשפחות שבוחרות לישון במלון אטלנטיס המפנק, ולבלות בפארק במשך יומיים או שלושה, בנחת. זה באמת פארק ענק שאפשר ליהנות ממנו הרבה יותר כשיורדים ממנו את הקצב. חשוב לציין שעת הסגירה בפועל הייתה שעה אחרי השעה הרשמית, שזה היה בונוס מפתיע, אבל גם גרם לנו להחמיץ את תצפית השקיעה שתכננו על The View at the Palm והמקום היה כבר סגור כשהגענו אליו. אחרי כל המים והאדרנלין חיפשנו משהו לאכול. נחתנו ב־Vapiano בקניון Nakheel – איטלקי מהיר כזה, האוכל היה בסדר, השירות פחות. בפארק עצמו האוכל יקר, ואין אפשרות להכניס אוכל מבחוץ – אז פשוט מתכוננים מראש, וזורמים עם זה.

יום רביעי - דיונות חול ושלג מלאכותי

היום נפתח מוקדם עם סיור ג'יפים פרטי בדיונות האדומות – שהוזמן מראש, וזו לגמרי המלצה. יצאנו מהמלון כבר ב־08:00, ובכנות? היה חם בטירוף כבר אז. הסיור התחיל עם סיבוב קלאסי על גמל בשביל התמונות והדאווין, ואופציה לרייזרים בשלל גדלים – שאנחנו ויתרנו עליהן משיקולי תקציב ובטיחות. אחר כך חיכתה לנו חצי שעה של נסיעה מטורללת בג׳יפ על הדיונות – חווייתית, קופצנית ומלאת צחוקים. ניסינו גם סנדבורדינג – אבל זה הרגיש יותר כמו "לשבת על קרש ולא להתגלש לשום מקום". החול חם, החיכוך עצום, והעלייה חזרה לדיונה בלי טי-בר פשוט מתישה. זה קצת מרגיש כמו פוטנציאל מבוזבז, במיוחד למי שאוהב סנובורד אמיתי. ב־11:00 כבר היינו חזרה במלון ובריכה, וזה היה בול מה שהיינו צריכים אחרי החום.

אחה"צ המשכנו לקניון האמירויות, שם נמצא Ski Dubai – האתר המושלג והמקורה הראשון במזרח התיכון. מדובר במתחם ענק שכולל מדרונות סקי, מסלולים בדרגות שונות, מתקני שלג לילדים, רכבל, וגם אזור עם מזחלות, זורבינג, אבובים, מערת קרח ועוד. אבל האמת? סקי דובאי זה קצת וייב חרמון, ודי מיותר למשפחה שעושה חופשת סקי אמיתית כל שנה. חצי מאיתנו לא ידעו לגלוש ורצו שיעור – אבל לא היה מקום פנוי. אז נשארנו באזור ה־Ski Fun, שהיה חמוד אבל לא מעבר. מה גם שהחליפות שהם מספקים לא באמת עמידות למים והיה די קר, ואנחנו לא סובלים מקור ברגיל. 

לסיכום דובאי ובקטגוריית "דברים שלא הספקנו" – הייתי שמחה לבקר במסגרת (The Frame) וב־מוזיאון העתיד. שני אתרים מהממים מבחוץ, שכנראה בפעם הבאה יככבו אצלנו ברשימה.

יום חמישי - עוברים לאבו דאבי

נסענו בהסעה מסודרת מראש לאי יאס (Yas Island) – אי מלאכותי וממותג על טהרת הבילויים והפארקים – יש בו פארק מים, פארק של וורנר ברוס, פרארי וורלד המפורסם, SeaWorld, מסלול פורמולה 1, קניון, ואפילו חוף. זה לא ממש "לטייל באבו דאבי", אלא יותר להתמסר לשלושה ימים של אטרקציות ופארקים. ישנו ב־Hilton WB Abu Dhabi  – המלון הרשמי של WB. מקום סופר משפחתי ומושקע. הבריכה מקסימה, החדרים חדשים ונוחים, השירות מצוין ויש גישה נוחה לפארקים. ארוחת הבוקר נדיבה ומגוונת, ויש אווירה כללית של "הילדים הם VIP".

אחרי צ'ק־אין קליל (והשארת תיקים כי החדרים עוד לא היו מוכנים), נסענו חמש דקות לפארק פרארי וורלד – גולת הכותרת של האי מבחינתנו. מכל הפארקים באי הילדים הכי עפו על הפארק הזה. במיוחד חובבי רכבות ההרים – כי יש פה באמת רכבות עוצמתיות בטירוף, כולל ה־Formula Rossa, הרכבת הכי מהירה בעולם (0 ל-240 קמ"ש ב4.9 שניות!). טיפ חשוב: רוב הרכבות הגדולות מיועדות רק למי שמעל 130 ס"מ, אז אם הילדים קטנים – שווה לבדוק מראש כדי להימנע מאכזבות. יש איזור שמתאים גם לקטנים יותר אבל זה פארק שתכלס מתאים לגדולים. זמני ההמתנה היו מפתיעים לטובה – לא הרגשנו צורך ב־fast pass בכלל. הכל זרם והספקנו המון בלי לרוץ. כרגיל – האוכל בפארק יקר מאוד, ולא מדובר בשום דבר שווה במיוחד. 

יום שישי - תפאורה מושקעת ותורים מוגזמים

הילדים התעקשו על גיחה קצרה לבריכה במלון, אז הגענו ל־WB Abu Dhabi רק ב־12:30 – טעות קלאסית. בשעות האלה התורים כבר הפכו להיות משמעותיים, ודי השפיעו על החוויה. הפארק עצמו מרשים מאוד מבחינת תפאורה ואווירה – כל אזור מעוצב לפי עולם אחר של וורנר: לוני טונס, גות'האם סיטי, מטרופוליס... ממש השקיעו. אבל – אין כמעט מתקנים אקסטרימיים או רכבות הרים שוות כמו בפרארי, אלא המון מתקנים של מסכים ותלת מימד, שאנחנו פחות התחברנו אליהם. זה הרגיש קצת מונוטוני אחרי כמה מתקנים דומים ברצף. למשפחות עם ילדים קטנים, שלא ביקרו עדיין בדיסני או יוניברסל, זו יכולה להיות חוויה קסומה. עבורנו, זו הייתה חוויה בינונית פלוס – ובמיוחד עם תורים של 40–60 דקות למתקן, היא הפכה למבאסת לפרקים. לגמרי היינו ממליצים לשקול Fast Pass (150 ש"ח לאדם) – בדיעבד זה היה חוסך המון זמן ואנרגיה.

המתקנים שכן נהנינו מהם:
✔️ Fast and Furry-ous & Tom and Jerry: Swiss Cheese Spin – רכבות הרים חמודות אבל תורים ארוכים פחד

✔️ Batman: Knight Flight – מתקן מושקע שעושה סימולציה של טיסה, דומה מאוד, גם במבנה וגם בחוויית הנסיעה, ל־Harry Potter and the Forbidden Journey שנמצא בפארקי יוניברסל.

✔️ Green Lantern: Galactic Odyssey – הפתעה לטובה, מתקן של ״תעופה״ מול מסך ענק. 

✔️ The Riddler ו-Scarecrow - סחרחורות שהילדים נהננו מהן מאוד.

אגב מתקן המים של הפלינסטונים היה סוגר לשיפוצים. 

את הערב סיימנו בארוחת חג פסח חגיגית במלון – אוכל מצוין, מגוון ומפנק, עם אווירה שמחה. לא היה סדר או מצות, אבל בהחלט הייתה תחושת חג 😊

יום שביעי - הרבה מעבר למופעי דולפינים

את היום האחרון שלנו בחרנו לסיים ב־SeaWorld Abu Dhabi, והאמת? היה פשוט מעולה. הפארק בנוי סביב אזורים שונים שמוקדשים לעולמות תת-ימיים מגוונים – יש איזורים שאפשר ללטף כרישים וחתולי ים, איזור ארקטי, איזור טרופי ואקוואריום עצום ומרהיב שבנוי בצורה ממש מיוחדת ככה שאת לא רק הולכת סביבו אלא ״צוללת״ פנימה במדרגות נעות שנכנסות לעומק האקוואריום. זה הרבה מעבר למערת כרישים. אבל המתקן שגנב את ההצגה היה Manta רכבת ההרים המושלמת (130 ס״מ) – שילוב מדויק של אדרנלין, לופים, פיזיקה מושלמת, ובלי כאבי ראש/גב/צוואר. לא פחות מ-6 פעמים רכבנו עליה במהלך היום, והתורים? בקושי 10 דקות בכל פעם. מפתיע לטובה. יש גם מופעים עם דולפינים וכלבי ים, אבל פה כבר פחות התחברתי – הרבה יותר נעים לראות בעלי חיים כאלה בטבע ולא בתרגילים מבוימים. מצד שני, לילדים זה כן היה מלהיב. הילדים נהנו גם מהאזור של ה"לונה פארק" – ג׳ימבורי, מתקנים קטנים, קרוסלות, רכבת הרים שמתאימה מגובה 105 אבל תור ארוך, המון צבעים וצלילים. די עמוס, אבל היה שווה את זה מבחינתם.

לסיכום, הייתה לנו חופשה משפחתית נהדרת, היה שילוב של עתידנות, פארק שעשועים, תרבות ואווירת חופש – והילדים פשוט לא רצו לחזור. לפני שטסנו קיבלתי את הוייב שזה שילוב של וגאס עם אורלנדו ואחרי הטיול אני אכן מסכימה שזאת הגדרה די מדויקת. 

טיול סקי משפחתי באיטליה

שנה שלישית זה גלידה, ולא סתם גלידה – גלידה איטלקית. אחרי זקופנה ובורובץ החלטנו להעלות את הרמה – של הסקי וגם של המחיר – ולנסוע לאזור סלה רונדה שבאיטליה. ואני אומרת אזור בכוונה, כי סלה רונדה זה לא אתר סקי אחד, אלא מקבץ של אתרים שמקיפים את ה-Sella Group, ועם ה-Dolomiti Superski Pass אפשר לגלוש בכולם במעגל שלוקח יום שלם. נשמע מעולה? אז זהו, שאת הסלה רונדה עצמו בכלל לא עשינו. המסלול כולל הרבה מסלולים אדומים שחששתי שלא אעמוד בהם, וגם קטעים מישוריים שמבאסים גולשי סנובורד כמו אורי. אז בסוף, במקום להקיף את הסלה רונדה, התמקדנו באזור Alpe di Siusi הסמוך לאורטיזיי שבעמק ואל גרדנה – עם שלג נהדר והרבה רגעים כיפיים.

איפה: אורטיזיי איטליה

מי: אורי (44), מירי (41), דניאל (12), אלה (8). גם הפעם נסענו עם התגבור הקבוע בטיולי הסקי - סבתא סבטה, אמא שלי.
מתי: פברואר 2025.
יעד טיסה: יעד הטיסה: מילאנו. בגלל המצב הביטחוני רצינו לטוס עם אלעל, וכשבדקנו, לא היו טיסות שלהם לורונה – אז נאלצנו לבחור במילאנו. בדיעבד, זו הייתה טעות. 350 ק"מ מהשדה לאתר הסקי זה לא סתם דרך ארוכה – זה יום שלם שמתבזבז על נסיעה, במיוחד אחרי טיסת בוקר מוקדמת. גם בחזור, למרות שניצלנו את היום לטיול נחמד, זה היה מתיש. בפעם הבאה, נוודא מראש שיש טיסות נוחות יותר – או שנבחר יעד סקי קרוב יותר לשדה התעופה.

 

כמה: (נכון לפברואר 2025)

• טיסות 480$ לאדם.
  
• ישנו במלון קטן עם ארוחת בוקר, היה נעים וטעים, 5 דקות נסיעה באוטובוס ממרכז העיר, עם הלינה מקבלים כרטיס חינם לאוטובוסים לכל האיזור וגם אפשר לעלות את הציוד על האוטובוס ויש להם חדר סקי, אבל אנחנו שונאים לסחוב ציוד סקי אז השכרנו לוקרים במרכז העיירה.  
• בגלל המרחק העצום משדה התעופה לאתר נאלצנו לקחת רכב כי אין הסעות ממילאנו לאורטיזיי, לקחנו רכב גדול ועם אפס השתתפות עצמית מה שיצא מאוד מאוד יקר - 810 יורו ל7 ימים. בנוסף 120 יורו על דלק ואגרות כביש. 
• שיעורי סקי קבוצתיים - סה״כ עלה 1251 יורו: ילדים 381 יורו פר ילד ל-5 ימים סה״כ 25.5 שעות כולל ארוחת צהריים ב3 ימים ארוכים. לי יצא 286 יורו ל-5 ימים סה״כ 17.5 שעות. לאורי יצא 203 יורו ל-4 ימים סה״כ 10.5 שעות.

• השכרת ציוד ל6 ימים לכולם - 760 יורו. 

• סקי פאס ל6 ימים לכולם - 1336 יורו. 
  
• ביטוח עלה 853 ש"ח בג׳ינג׳ר (פאספורט כארד היה משמעותית יותר יקר).
• כניסה חד פעמית לכולנו לבריכה באוטיזיי - 30 יורו.
  
• כניסה זוגית לתרמה דולומיטי - 136 יורו. שווה על אגורה!
• מסעדות ל-5 אנשים ל-7 ימים - 1100 יורו. 
• הבאנו מהבית - ביגוד, גוגלס, קסדות. נקנו לאורך השנים בטיולים, דקתלון ואמאזון.  

סיפור מסע:

הטיסה שלנו, שהייתה אמורה להמריא ב-6:40, התעכבה בשעתיים, וכך מצאנו את עצמנו נוחתים במילאנו מותשים אחרי לילה כמעט בלי שינה. אספנו את הרכב ויצאנו לדרך צפונה בגשם אחרי 13:00, קצת לחוצים להגיע עד 18:00 – מספיק זמן כדי לארגן את ציוד ההשכרה ולא להשאיר את זה לבוקר. עשינו רק שתי עצירות קצרות, והנסיעה הייתה מתישה.

למחרת התחילו שיעורי הסקי – הילדים היו בסקי סקול, אני הצטרפתי לקבוצת סקי, ואורי לקח שיעורי סנואובורד קבוצתיים. המדריכים היו טובים, והאתר פשוט מרהיב – גדול, מטופח, עם שלג מצוין. היה לנו מזל עם מזג האוויר: שילוב מושלם של ימים שטופי שמש עם נופים עוצרי נשימה, לצד ימים מושלגים עם אווירה חורפית קסומה ושלג רך ומעולה לגלישה ביום שאחרי.

שיעורי סקי קבוצתיים הם לא תמיד הבחירה הכי משתלמת, ואני יכולה להבין למה רבים ממליצים עליהם פחות. יש בהם קצב אחיד שלא תמיד מתאים לכולם – לפעמים מחכים למי שאיטי יותר, ולפעמים ממשיכים כשבעצם הייתי צריכה רגע לנוח. גם היחס פחות אישי, והרגשתי שזה היה קצת אינטנסיבי בשבילי. כנראה שהייתי נהנית יותר משיעורים פרטיים קצרים וממוקדים, עם מספיק זמן לגלישה עצמאית בין לבין.  

הסקי סקול של הילדים היה בנוי מיומיים קצרים ושלושה ימים ארוכים עד 16:00. הילדים הסתדרו ונהנו – חזרו כל יום עם סיפורים על האוכל האיטלקי בארוחת הצהריים, על החברים החדשים שהכירו, ובסוף אפילו קטפו את המקום הראשון והשלישי בתחרות הסלאלום, כשהם עוקפים ילדים אירופאים – לא פחות ולא יותר! אבל למרות הכיף בסקי סקול הם ביקשו לא לחזור על החוויה בפעמים הבאות אלא לחזור לקונספט של שיעור פרטי קצר ובשאר הזמן גלישה משפחתית יחד.

ללא ספק, היום שהכי נהנו בו היה היום האחרון, כשכבר היינו רק אנחנו, בלי שיעורים. יצאנו בבוקר מאוחר בנחת, עלינו יחד בגונדולה, וחרשנו את המסלולים כל היום. אחד הדברים שהכי אהבנו באתר הוא כמה שהוא מרווח – כמעט ולא היו תורים או עומס קיצוני, מה שהפך את הגלישה לרגועה ומהנה במיוחד, בלי חרדה שמישהו יתנגש בך כל רגע. עצרנו לצהריים נינוחים עם שוקו-רום ויין חם לנו, ושוקו עם קצפת לילדים. היה לנו זמן להוריד קצב, לתת להם לשחק בשלג, ולהשתעשע קצת באוף פיסט קצר וקליל.

באחד הימים קפצנו לבריכה במרכז אורטיזיי – חוויה חביבה ולא יקרה. הבריכה החיצונית נחמדה, אבל הייתה בה תחושה של "מרק ילדים". בבריכה בפנים המים היו קצת קרירים, היה ג'קוזי אחד קטן וצפוף, ומגלשת המים פעלה רק אחת לחצי שעה. אבל סה״כ הילדים נהנו, בילינו שם שעתיים וחצי ומיצינו.

לעומת זאת, אחר צהריים אחר השארנו את הילדים עם סבתא ונסענו לבד שעה וחצי לכל כיוון ל-QC Terme Dolomiti – וזה כבר היה עולם אחר. המקום פשוט מושלם: ספא למבוגרים בלבד, שקט, אלגנטי ומפנק, וחשוב לציין - בלי עירום כמו בספאים מסוימים באירופה. יש שם בריכות תרמיות בטמפרטורות שונות, סאונות מפנקות, מפלי מים חמים, חדר גשם מדהים, וחדרי רגיעה נעימים. והכול בתוך תפאורה עוצרת נשימה של הרי הדולומיטים המושלגים. זה היה בדיוק מה שהיינו צריכים אחרי כמה ימי סקי אינטנסיביים – חוויה מושלמת של פינוק והתחדשות.

ביום האחרון החלטנו לנצל את הנסיעה לטיול ויצאנו מוקדם. עצרנו במפל Varone, מפל עוצמתי ונסתר החבוי בתוך מערה מרשימה, עם שביל הליכה העובר בין זרמי מים שוצפים וצמחייה סבוכה – חוויה ייחודית ושונה מהנופים הפתוחים של הדולומיטים. משם המשכנו לעיירה Bardolino שעל שפת אגם גארדה, עיירה קסומה עם טיילת יפהפייה, סמטאות צבעוניות ואווירה נינוחה. אכלנו ארוחת צהריים נהדרת וקינחנו בגלידה מושלמת – טירמיסו ו-“Bacio Bianco” (נשיקה לבנה), טעם איטלקי שמשלב אגוזים ושוקולד לבן. אבל סוף היום היה שוב מתיש, והנסיעה הארוכה ממזרח אגם גארדה למילאנו סחטה מאיתנו (ובעיקר מאורי שנהג) את שארית הכוחות.

בסיכום – היה לנו טיול סקי מדהים, ואנחנו כבר מחכים לפעם הבאה! נכון, איטליה יקרה משמעותית לעומת אתרי סקי במזרח אירופה, אבל אין ספק שהיא שווה כל יורו. מהשלג האיכותי, דרך הנופים עוצרי הנשימה של הדולומיטים, ועד האוכל האיטלקי המפנק – החוויה כולה הייתה ברמה אחרת. למרות שהנסיעה הארוכה ממילאנו הייתה מאתגרת ושיעורי הסקי הקבוצתיים פחות התאימו לנו, הסקי עצמו היה פשוט מעולה – מסלולים מרווחים בלי עומס מורגש, ימים של גלישה מושלמת, ורגעים קסומים של עצירה לשוקו חם מול ההרים. ולגמרי למדנו איך נעשה את זה חכם יותר בפעם הבאה!

טיול סקי משפחתי בבורובץ

אחרי החוויה המוצלחת בזקופנה החלטנו להפוך את חופשת החורף למסורת וחיפשנו יעד זול לנסוע אליו. בסוף זול זה לא היה... אני החלטתי לוותר על רעיון הסנואובורד וללכת על סקי אז אני ואורי היינו צריכים להתפצל בשיעורים מה שכמובן העלה משמעותית את המחיר. גם טיסות הלואו קוסט בוטלו בגלל המלחמה ונאלצנו לטוס עם אלעל במחיר מופקע לכל הדיעות. באופן כללי היו הרבה חששות ומחשבות סביב טיסה לחו"ל בתקופה הזאת, אני שמחה שנסענו, גם אם בלב כבד. 

איפה: בורובץ בולגריה
מי: אורי (43), מירי (40), דניאל (11), אלה (7). גם הפעם נסענו עם תגבור - סבתא סבטה, אמא שלי.
מתי: פברואר 2024.
יעד טיסה: סופיה
 

כמה: (המרתי לשקלים ועיגלתי למען הנוחות, הכל נכון למרץ 2024)

• טיסות לחמשתינו עלו 10500 ש"ח (!!!!?)
  
• ישנו בדירה במרכז העיר והיה ממש נוח ומצוין. 4600 ש"ח ל6 לילות. 
• ויתרנו על רכב, הסעה מסופיה לבורובץ עלתה 70 יורו לכיוון לכולנו. 
• שיעורי סקי פרטיים - 5600 ש"ח, 3 מדריכים (ילדים לבד, אני לבד ואורי לבד), סה"כ 32 שעות במצטבר. זה ללא ספק הייתה הוצאה משמעותית מאוד, אבל שווה את זה. שנה הבאה בתקווה שנהיה כולנו טובים יותר, נעשה הדרכות קבוצתיות ולא פרטיות, מה שיוזיל את זה פי 2-3. 
• השכרת ציוד ל5 ימים לכולם - 1400 ש"ח. 
• סקי פאס ל-5 ימים לכולם 2600 ש"ח. 
  
• ביטוח עלה 1050 ש"ח - יקר העסק של הסקי! אנשים באמת נשברים שם הרבה...
• כניסה חד פעמית לכולנו לבריכה של מלון רילה 270 ש"ח.
  
• שלושה מסאז'ים 700 ש"ח.
  
• מסעדות יצא 2700 ש"ח אכלנו 1-2 פעמים ביום במסעדה.
• סופר 370 ש"ח בעיקר לארוחות בוקר וקצת נשנושים. 
• טיול רכיבה על סוסים - 600 ש"ח.  
• לא היינו צריכים לקנות בגדים לטיול, רק קנינו גוגלס לכולם, בדיעבד היה משתלם גם לקנות קסדות במקום לשכור. 

סיפור מסע:

ביום הראשון הגענו מוקדם יחסית ובצהריים כבר היינו אחרי טיסה והעברה בבורובץ. בגלל שינויי הטיסות לא היו לנו שיעורים עד מחר אז עשינו סיבוב בעיירה, ובקטע ספונטני לגמרי אורי הציע לנסות ללכת לחוות סוסים מומלצת ולעשות טיול רכיבה. אז גררנו את הילדים חצי שעה בלי לספר להם לאן הולכים, כדי שלא יתאכזבו. הגענו, מצאנו שהחווה פתוחה וזורמת עם אנשים ספונטנים שלא הזמינו טיול מראש. המדריך אמר "בטח אין בעיה אני כבר מוצא לכם כמה סוסים, חכו כאן". הלך ליער, חזר עם 5 סוסים ושם עליהם עוקפים. אמא שלי והילדים לא יודעים לרכב אז הסוסים שלהם היו קשורים בחבל בטור לסוס של המדריך, אני ואורי יודעים לרכב אז היינו עצמאיים. עשינו שעה סיבוב ביער, בשלג ודרכי העפר, אמא שלי נורא פחדה, הילדים ואנחנו נהיננו מאוד. 

למחרת בבוקר הלכנו עם הילדים לאיזור מגלשות השלג שצמוד לרילה, דניאל כמעט נהרג כשלא חשב להשתמש במעצור וממש עף מתלולית השלג, אבל נחת טוב ולא נפגע. בצהריים התחלנו את השיעורים שלנו, עשינו 5 ימים רצופים של 2-4 שעות הדרכה ביום. היה מוצלח מאוד, כל יום התקדמנו עוד קצת. את השיעורים לקחנו דרך אולי מולי שהיו מקצועיים וטובים. לי ולאורי היו מדריכים בולגרים והילדים היו עם מור ועפו עליה. זה שהיא דוברת עברית, מצחיקה וכיפית בהחלט עשה להם את הטיול. בסוף הילדים עשו מסלולים שחורים והיו הרבה יותר טובים וזריזים מאיתנו. 

בניגוד לטיול הקודם רב החופשה הייתה מוקדשת לסקי, לא עשינו אטרקציות נוספות בימים האלה כי לא היה צריך. הסיבולת של הילדים לשעות של סקי ממש עלתה יחסית לשנה שעברה, גם כי הם יותר גדולים ויותר בכושר וגם כי הטכניקה שלהם הרבה יותר טובה (״פסטה״ ולא ״פיצה״) אז פחות כואבות להם הרגליים. אם בשנה שעברה אחרי שעתיים דניאל היה מוכן לפרוש למלון עם סבתא, פה אחרי חמש-שש שעות היינו צריכים לגרור אותם מההר. 

אחר צהריים אחד הלכנו לבריכה של מלון רילה, היה נחמד אבל לא מעבר. זה ממש לא אווירת פארק המים המחומם של זקופנה. ניצלנו את ההזדמנות לעשות מסאג׳ים לכל המבוגרים בספא של המלון מה שהיה נחמד מאוד באמצע החופשה. 

מבחינת מצב השלג בבולגריה לא היה מדהים, עונת 2023-4 הייתה אחת הגרועות באירופה לפי מה שהבנתי עם הרבה אתרים שהיה בהם מעט שלג. רב הזמן היינו בגובה 1300-1600, היה כיסוי סביר במסלולים, עם קצת ״סלשי״ שזה דווקא בסדר למתחילים. יום אחד עלינו בגונדולה Yastrebets לגובה 2300 שם היה הרבה יותר שלג אמיתי, עם אפשרות גם לגלישה אוף פיסט למי שזה הקטע שלו (לא אנחנו!), בילינו שם יום מוצלח מאוד עם הרבה מסלולים חדשים, ואווירת הרים מושלמת עם שוקו-בייליס חם. 

לסיכום, כשריינייר ביטלו לנו את הטיסות נורא התלבטנו אם לוותר על החופשה, כי יקר, ועצוב, ומפחיד ועוד שלל סיבות אישיות ומדיניות לא לסוע עכשיו. אבל אני שמחה שנסענו, הילדים השתפרו בצורה מדהימה וגם אנחנו יצאנו מאיזור המסלולים הירוקים. זאת מסורת שאני מקווה להמשיך לשמר כל שנה מעכשיו, למרות שזה יקר טילים. שנה הבאה כבר החלטנו איטליה.

אוסטריה 2023

אנחנו מטיילים עם משפחת זמיר עוד לפני שבכלל היינו משפחות. כבר לפני 15 שנה טיילנו יחד בנחלים ועשינו קמפינגים. ואז נולדו לנו במצטבר 5 ילדים והתחלנו לטייל ביחד, לפעמים רק טיול קצר אחה"צ בפלמחים קרוב לבית ולפעמים כמה ימים מגניבים במדבר או בצפון. אחרי עשרות טיולים בארץ החלטנו שהגיע הזמן לעשות מעשה ולתכנן טיול משפחות כמו שצריך בחו"ל. חיפשנו יעד נוח עם טיסה ישירה וקרובה והרבה טבע מרהיב, אוסטריה נבחרה.   

סרטון 1, סרטון 2, הסרטונים מובילים לרילז באינסטגרם, תגידו אם זה לא עובד לכם.

איפה: פלכאו וקפרון, אוסטריה.
מי: אורי (43), מירי (39), דניאל (10), אלה (7). משפחת זמיר עם 3 ילדים בגילאי 7-11.
מתי: 15-25.8.2023
יעד טיסה: מינכן.
כמה: 

• טיסה עם לופטנזה שהוזמנה יותר מחצי שנה מראש עלתה כ-550 דולר לאדם, בכל זאת סוף אוגוסט זה לא זמן זול לטוס בו.
  
• מוקסי מינכן - מלון בשדה התעופה ללילה ראשון עלה 172 יורו והיה סבבה. נקי, מרווח, שאטל חינם הלוך ו10 יורו חזור (להשכרת רכב) ומלא משחקים בלובי שהילדים נהנו מהם בזמן שחיכינו שאורי יחזור עם הרכב בבוקר.
• דירת לונה בפלכאו - 3160 יורו לשתי משפחות ל6 לילות. היה ממש מוצלח, 3 חדרי שינה עם שירותים ומקלחת בכל חדר, מטבח מאובזר, שולחן אוכל גדול ופינה בסלון. נופים יפים ורחוב צדדי שקט, 3 דקות נסיעה מהסופר. יש מסעדה חמודה ששייכת למתחם ואכלנו בה לילה אחד, והכי חשוב - כביסה חינם!
  
• דירת קיצשטייהורן בקפרון - 930 יורו למשפחה אחת ל3 לילות. היה נקי וחביב, אם כי באופן כללי פחות התחברתי לאווירה בקפרון, מצד שני הקרבה לאטרקציות באיזור מאוד משמעותית.
  
• מסעדות - למשפחה יצא החל מ40 יורו לאוכל מהיר ועד 150 יורו לארוחה שווה עם אלכוהול וקינוחים. בגדול אכלנו בחוץ בערך אחת ליומיים.
• סופר -  כ-300 יורו לכל התקופה לכל משפחה. 
• אטרקציות - רכשנו כרטיס זלצבורגלנד (SC) ל6 ימים ב270 יורו לארבעתנו, יצא משתלם ומפקס. היו מעט אטרקציות נוספות שעשינו שלא היו כלולות בכרטיס - לאקי פליצר (34 יורו לכולנו), מייסי פליצר (48 לכולנו), גו קארט (82 לכולנו), כדורגל גולף (39 לכולנו), מוזאון המדע במינכן (31 לכולנו), סכרי קפרון וקיצשטייהורן היו כלוללים בכרטיס קפרון שקיבלנו ממקום הלינה.
  
• השכרת רכב - 750 יורו ל10 ימים. דלק 200 יורו.
  
• אגרות כבישים - 10 יורו לוינייטה (מדבקה לכבישי אגרה באוסטריה שתקפה ל10 ימים). ביום שנסענו לאיטליה שילמנו 19.5 יורו על מנהרת אגרה. 
• חניה - לשים לב איפה צריך, יצא לנו כמה עשרות יורו סה"כ על חניה לאורך הטיול, הכי יקר היה כמובן במינכן.
  

מסלול:

• יום 1 -טיסת צהריים ולינה בשדה
  
• יום 2 -נסיעה ממינכן לפלכאו, לאקי פליצר
  
• יום 3 -נקיק ליכטנשטיין, רכבל ווגריני גרפנברג, אלפנתרמה גסטיין
  
• יום 4 - מסלול Alpinsteig Holl, גו קארט בהרים, גולף כדורגל
  
• יום 5 - מגלשת אבטנאו, מפלי גולינג, טירת וורפן, אקווה זלצה
  
• יום 6 - ההר של בובי, תרמה אמדה
  
• יום 7 - האלשטאט, אגם גוסאו
  
• יום 8 - כביש גרוסגלקנר כולל עצירה בגן החיות
  
• יום 9 - קיצשטיינהורן וסכרי קפרון
  
• יום 10 - גיחה לאיטליה לפגוש חבר יקר (קונטינה דאמפרצו)
  
• יום 11 -  מינכן

לינק למפה

 

סיפור מסע (הלנקים מובילים לנקודות ציון בגוגל מפות):

 יום 2

לקח שעתיים לקבל רכב עם תורי ענק בשדה התעופה, יצאנו רק לקראת הצהריים. עשינו עצירה קצרה במקדונלדס בדרך וקנינו וינייטה (מדבקה לכבישי האגרה באוסטריה). הגענו אחה"צ לפלכאו וקפצנו ללאקי פליצר, מזחלת הרים חביבה, לא מאוד ארוכה. אורי היה תקוע מאחורי ילדה צעירה שנסעה ממש לאט ודניאל נכנס בי מאחור, אז לא שיא הכיף, אבל בסה"כ בסדר. יש ליד המגלשה הרבה מתנפחים שהילדים נהנו לשחק בהם. 

 

 יום 3

בבוקר הלכנו לנקיק ליכטנשטיין (כלול בSC), הגענו קצת לפני עשר וכבר השתרך תור ארוך מאוד לכניסה. בזכות הזלצבורגלנד כארד יכלנו לעקוף את התור ולהיכנס ישר פנימה. נקיק יפה ומרשים, הרבה מדרגות. 

אחרי הנקיק נסענו לרכבל גרפנברג ואגריני (כלול בSC החל מ12:00 בצהריים). באוסטריה יש מלא רכבלים שבכלל נועדו לסקי בחורף, אבל ביולי-אוגסוט עושים להם הסבה וזה הופך למתחם שעשועים ענק לילדים על הר. הנוף מדהים, המתקנים מושקעים, ויש גם מסעדה חביבה לארוחת הצהריים. היה חם בטירוף ולא מעט הליכה אבל נהננו מאוד. אהבנו במיוחד את טרמפולינת הפרה הענקית שהילדים ביקשו לעלות עליה שוב ושוב. בכניסה לרכבל מקבלים כרטיסיה עם שאלות ואם עונים על כולן מקבלים מתנה בסוף. הילדים שלי תמיד אוהבים מטרות בחיים וזה עבד מעולה. 

התלבטנו לאיזה תרמה ללכת בסוף היום, יש הרבה תרמות שכלולות בכרטיס SC, אחת המומלצות היא אלפנתרמה שהיא די רחוקה מאיפה שהיינו. בחרנו בכל זאת לסוע לשם, חששתי שהמים בתרמה של ואגריין יהיו קרים והילדים לא יהנו. בדיעבד היה עדיף ללכת לואגריין - הבנתי שביום חם ממש נעים שם, ושיש מגלשות כיפיות. באלפנתרמה היה נעים וחמים אבל אין מספיק אבובים והילדים היו די מבואסים מהמקום. 

 

 

 

 

יום 4

ממש מוקדם בתכנון הטיול שמנו עין על מסלול ה"wild water" שיש מעט מאוד המלצות של ישראלים עליו אבל המעט שהיו גרמו לנו להבין שזה בול בשבילנו. מתחילים מלטפס כמה מאות מדרגות על הר בצמוד למפל יפיפה, הילדים ספרו פטריות כל הדרך והנוף היה משגע, לקח לנו כשעה להגיע לראש המפל. משם ממשיכים למסלול שכולל גשר תלוי מרשים ומתנדנד מאוד ואחריו כמה וכמה סולמות, היה קשוח ומגניב ולקח עוד כשעה. בסוף הגענו למסעדת הרים והתפנקנו עם בירות וקינוחים. ליד המסעדה יש אגם יפיפה ועוד מפל מרשים. חזרנו לחניה בדרך יער 4X4 קלה להליכה אך חסרת נופים, הירידה הייתה קלה ולקחה לנו 45 דקות. המסלול המדויק נקרא Alpinsteig Holl והיה אחד הדברים המוצלחים שעשינו בטיול. מומלץ בחום אם הילדים שלכם מסוגלים לעלות את הארבל ולקנח בנחל תמר באותו יום, זה לא מסלול פשוט.

המשכנו לגו קארט הסמוך. עולים ברכבל ויורדים במכוניות 4X4 קטנות. מודה שלמרות ההמלצות על המקום, אני חששתי מאוד ופעמיים החלקתי לשולי הכביש, מדובר באטרקציה יקרה מאוד (80-100 יורו למשפחה) ולדעתי נהננו יותר במזחלות הרים שם יורדים מהר יותר ומרגישים בטוחים יותר.

סיימנו את היום בגולף כדורגל, קונספט נחמד של גולף עם חורים גדולים ובמקום כדורי גולף ומקלות בועטים בכדורגל, מודה שהמשפחה שלי מיצתה את הסיפור אחרי 8 מתוך 18 החורים אבל לחובבי כדורגל נראה לי ממש מוצלח. 

 

 

יום 5

התחלנו את היום במגלשות אבטנאו, הן כלולות בכרטיס זלצבורגלנד ועמוסות בהתאם. הגענו חצי שעה אחרי הפתיחה ולא היה תור. מבין 3 מזחלות ההרים שעשינו בטיול הכי אהבתי את זו. למרות ששמעתי שקטלביץ עוד יותר מוצלח אך לא עשינו אותו. בסבב הראשון אורי ואלה שוב נתקעו אחרי מזחלת איטית אז בלי להתבלבל סיכמנו שיעשו שוב (בתשלום) והפעם השניה הייתה מוצלחת מאוד.

משם נסענו למפל גולינג, חניה בתשלום, כניסה חינם עם כרטיס זלצבורגלנד. מפל יפה, לא המון הליכה. 

המשכנו לטירת וורפן, הוספנו עוד 22 יורו למשפחה כדי לחסוך חצי שעה של עליה ברגל ובמקום זה עלינו במעלית. הסיור המודרך במצודה מוצלח ומומלץ, יש מדריך אודיאו בעברית וגם גרסא מיוחדת לילדים (אני מניחה שהיו בה פחות דיונים על עינויים וחגורות צניעות). מופע העופות הדורסים השאיר טראומה לחלקינו כשגילינו שמשתמשים בפגרי אפרוחים במופע...

סגרנו את היום באקווה זלצה, כלול בכרטיס, יש מגלשה אחת, הילדים נהנו, מקום לא עמוס ונוח. 

 

 יום 6

בטיולים ארוכים חשוב לעשות הפסקות, אז אחרי כמה ימים של יקיצה מוקדמת ומלא אטרקציות אמרנו שנאט את הקצב. נתנו לילדים לישון וב-11 הגענו ל"הר של בובי" שנקרא גם Grünwaldkopfbahn או Obertauren chairlift, כלול בSC. אנחנו היינו שם בערך 4 שעות, מומלץ לקנות ב3 יורו בכניסה כרטיסיה לילדים אותה מפנצ׳צ׳ים ב8 אתרים בהר ומקבלים מתנה בסוף. מקבלים עם הכרטיסיה גם כדור עץ קטן שמגלגלים אותו בכמה תחנות בהר, הילדים נהנו מאוד. יש סירות משוטים, פדאלים, רכבל פתוח, סאפ ונוף מהמם.

אחרי שסיימנו בהר קפצנו למפל יוהאנס הסמוך. חניה חינם בשולי הכביש, הליכה קצרה עם הרבה מדרגות ואפשר לעמוד מאחורי המפל המרשים. 

משם המשכנו לתרמה אמדה, פארק מים מוצלח שקרוב לפלכאו. היא כלולה ב-SC ונחשבת עמוסה מאוד. אנחנו לא הרגשנו עומס מיוחד, הבנתי שזה יותר בולט בימים גשומים כשאין אופציות אחרות. ניצלתי את העובדה שאני עוד לא זקנה מידי עם התוויות נגד ועשיתי את המגלשה המפחידה, זאת שהקרקע נשמטת תחת רגליך, תכלס היה מגניב. כולנו נחבלנו מהמגלשה עם ה"קערה" - משהו שם במבנה לקוי... הילדים נהנו ממגלשת הסללום הסטנדרטית, מבריכת הגלים ומהמקפצות. 

 

 

יום 7

הזהירו אותנו שוב ושוב ושוב שאם רוצים ללכת להלשטאט צריך לבוא מוקדם, כי העיירה לא בדיוק חובבת תיירים ולא באמת משקיעה בחניה או שאטלים, אז אם מגיעים אחרי שעה מסוימת פשוט אין מקום בחניונים בעיר. ואז או שמחכים שמישהו יפנה מקום בחניון, או שמוותרים. אז קמנו מוקדם וב7:30 כבר היינו בדרך להלשטאט. עיירה עם מראה קסום שייתכן והייתה ההשראה לארנדל מלשבור את הקרח. הגענו, היה מקום חניה, עשינו סיבוב עם הצילומים האיקוניים על האגם והכנסיה, עיירה באמת מאוד יפה. סגרנו פינה של מאפים ומזכרות והמשכנו הלאה לאגם גוסאו. 

כשהגענו לגוסאו, חניה לא היה. אורי הוריד אותנו ליד המסעדה והלך לחפש חניה במורד ההר ולעלות הכל חזרה ברגל בחום. התחלנו מלעלות ברכבל שכלול בSC, הנוף יפיפה, יש במעלה הרכבל גם מסלולי טיולים ומסעדות אבל אנחנו ירדנו חזרה ועשינו סיבוב סביב האגם. היה יום חם מאוד, הילדים ואורי קפצו למים להשתשך. האגם מאוד יפה והסיבוב נוח וקל. בסוף הסיבוב ראינו פינוי מוסק של מטייל מאחד ההרים מסביב, היה קצת מגניב ולא נעים באותו זמן. בסוף הסיבוב לקחנו טייק אווי מהמסעדה וישבנו בכיף על שפת האגם עם הנקניקיות קארי והצ'יפס. 

יום 8

יום מעבר למקום הלינה החדש שלנו בקפרון. ניצלנו את היום לדרך גרוסגלוקנר שתחילתה נמצאת בסמוך לקפרון והנסיעה בה לקחה לנו את כל היום. זאת דרך אלפינית שנחשבת לאחד ממוקדי התיירות המרכזיים של אוסטריה, יש בה 11 עצירות עם מסעדות, גני משחקים, מוזאונים, הסברים בטבע ובעיקר נוף משגע. עצרנו בתחנות 1,4,5 ו-11. הכניסה לדרך כלולה בSC. היה מוצלח ויפה מאוד, בתחנה האחרונה היינו הכי הרבה זמן וגם עשינו טיול צד קטן למפל בדרך למטה. כשחזרנו לכניסה עצרנו במתחם. יש שם מסעדה, לונה פארק קטן שמופעל על יורואים שהילדים עפו עליו וגן חיות קטן ומקסים שגם כן כלול בכרטיס. היינו שם עוד שעתיים. 

 

יום 9

קיבלנו את כרטיס קפרון ממקום הלינה שהקנה כניסה חופשית בין היתר לקיצשטיינהורן ולסכרי קפרון, אטרקציות יקרות בדרך כלל שלא נכללות בזלצבורגלנד כארד. 

קיצשטיינהורן הוא הר בגובה של 3200 מטר שעולים כמעט עד לפסגה שלו בשרשרת של 4 רכבלים. יש איזור מזחלות שלג שהילדים נהנו בו מאוד, הגענו מוקדם לפני שהיה עמוס. משם עלינו ברגל לעמדת תצפית יפה מאוד, ועברנו במנהרה לאיזור המרכזי וההכי גבוה. בסה"כ חוויה מוצלחת ושווה. בדרך למטה עצרנו בתחנת ביניים לארוחת צהריים נחמדה. הילדים שיחקו במגרש משחקים ליד. כל הקונספט של מסעדות בהרים עם מגרש משחקים לילדים לגמרי שולט באוסטריה.

משם נסענו לסכרי קפרון, חונים בחניון קומות גדול (ככל שחונים בקומה גבוהה יותר, ככה עולים פחות אח"כ במדרגות, אבל זה באמת לא כזה קריטי). משם לוקחים אוטובוס, מעלית רכבל ענקית ועוד אוטובוס. במעלית הענקית הבנו שדווקא קריר פה למעלה, ומסתבר שאת המעילים השארנו באוטו. כשהגענו לסכר היתה רוח, גשם וקפוא ממש. אלתרנו מה שאפשר וברחנו אחרי כמה דקות להתחבא מהגשם. מבואסים, תכננו לחתוך מיד למטה באוטובוס הבא אבל האוטובוסים היו מלאים, אז חיכינו. ובינתיים הגשם הפסיק, והשמש יצאה, ואמרתי - יאללה בואו נזרום למסלול הליכה. עשינו את "שביל העשבים" המומלץ שיורד במורד ההר לתחנת אוטובוס נמוכה יותר. טיול מקסים עם נופים משגעים ורעש מפלים מכל כיוון. 

את היום סגרנו במגלשת מייסי פליצר, היה כיף ומוצלח, יש שם גם משחקים ומגלשות בתשלום. 

 

  יום 10

בדיוק בתקופה שאנחנו היינו באוסטריה, חבר יקר מסן פרנציסקו היה בצפון איטליה. אז עשינו את הדבר ההגיוני היחיד ונסענו כל אחד 3-4 שעות לכיוון כדי להיפגש באמצע בקורטינה דאמפרצו. קפצנו לתצפית יפה על שלושת הפסגות המפורסמות באיזור, וסיבוב קצר ליד אגם עם נוף מרהיב של הדולומיטים. משם עלינו ברכבל ה-Tofana. בעצירה הראשונה אכלנו בבר יין מצויין, עם גינת משחקים כמקובל. היה ממש כיף לשבת עם חברים בזמן שילדים משחקים בחוץ בנוף משגע. משם המשכנו בעוד שני רכבלים, כמעט עד לפסגה. היו נופים מרהיבים ועשינו סיבוב קצר, העליה לפסגה עצמה נראתה אפשרית אבל לפי ההנחיות דורשת ציוד טיפוס ולא מתאימה לילדים. התחיל לרדת גשם בדיוק כשהרגשנו שכבר די מיצינו את ההר וירדנו חזרה ברכבלים לעיירה. עשינו סיבוב ברחוב הראשי של העיירה הקטנה והבורגנית להפליא ואכלנו קפה וקינוחים במאפייה מוצלחת. משם היה לנו רבע שעה לחזור לאוטו והתחיל לרדת מבול מטורף. המטריות לא באמת עזרו והיינו ספוגים במים עד שהגענו לאוטו. נפרדנו מהחברים שלנו ונסענו 3 שעות חזרה לקפרון. 

משפחת זמיר ניצלה את היום למסלול עשרת המגלשות, מפל קרימל והבריכה בזל-אם-סי, סיפרו שהכל היה ממש מצויין. 

יום 11

בלילה כשחזרנו לקפרון ועשינו סדר בתיק גילינו שהדרכון של אורי עבר סוג של מרינדה במי גשם  והיה לחלוטין לא בר שימוש. עם הרבה חרדה הלכנו לישון בידיעה שלמחרת במקום טיול בנקיק זיגמון טון ואגם קלמזה שתכננו ליום האחרון של הטיול אנחנו נסע על הבוקר למינכן כי שם יש קונסוליה שתוכל לעזור עם הדרכון. ארזנו את הכל ויצאנו מוקדם בבוקר למינכן (שעתיים וחצי נסיעה). בשעה שהקונסוליה נפתחה הרמנו טלפון, הם היו מקסימים ויעילים ואמרנו שינסו לסדר את העסק מרחוק בלי שנצטרך להגיע לקונסוליה עצמה להנפיק תעודת מעבר, אבל שאורי ידאג בינתיים לתמונות ספורט ושנהיה בסביבה במינכן. חיפוש זריז בגוגל והגשם שירד עלינו כיוונו אותנו למוזאון הדויטש שהוא מוזאון חלל ומדע מוצלח מאוד. בילינו כמה שעות בתצוגת החלל ובמשחקי החשיבה, הילדים מאוד נהננו וממש לא הרגישו שהיום הוא לא כמו שתכננו. חזרו אלינו מהקונסוליה עם חדשות טובות שהכל סודר ואכן בבידוק הדרכונים בשדה היה לאיש העתק של הדרכון המקורי ומכתב הסבר מהקונסולית, ונתנו לנו לעבור עם הדרכון ההרוס, ממש הופתענו לטובה מהיעילות. הטיסה התעכבה אבל עברה אח"כ בסה"כ סבבה והגענו הביתה מותשים אך מרוצים אחרי טיול מוצלח מאוד. אגב טיפ - לחזור בשישי זה רעיון מצויין כי אז יש את שבת ליקיצה מאוחרת, כביסה ומנוחה :-)