חצי סובב מונט מלאן (Tour du Mont Blanc)

 יש מסלולים בחיים שאת זוכרת בדיוק איך הגעת אליהם, כמו בסרט בהילוך איטי.

אני זוכרת את הרגע שהורדתי אפליקציית סרטונים כדי לתעד רגעי יומיום קטנים, איך מצאתי סרטוני השראה לזה ביוטיוב, ואיך אחד הסרטונים הוביל לעוד סרטון שהוביל לעוד סרטון שהוביל לדיקסי. יוטוברית אמריקאית שמטיילת לה ברגל בשלל מסלולים בארה"ב ובעולם ומתעדת את התהליך. אני נזכרתי שאני תמיד אהבתי לטייל ברגל בין הרים ואגמים, נזכרתי איך הימים בטרקים בניו זילנד ובדרום אמריקה היו בין הימים הטובים בחיי. התחלתי לתכנן את הטרק הבא. 

עם שני ילדים בבית ובשנה האחרונה להתמחות - לצאת לטרק נשמע לא ריאלי, מסובך ומיותר. מסלולים רחוקים או ארוכים ירדו מהרשימה, ואיכשהו ננעלתי על הסובב מון בלאן. טרק שחוצה שלוש מדינות, מתפרש על 170 ק"מ וכמעט 10,000 מטר של עליות וירידות. הטרק סובב את ההר הגבוה באירופה המערבית ונקרא על שמו. כמו שהיה ברור לי שאני אעשה אותו, היה לי גם ברור שאני לא אצליח לעשות את כולו כי זה יקח כמעט שבועיים כולל העברות וזה משהו שלא יקרה כרגע. החיים מלאים בפשרות, ולעשות חצי סובב מון בלאן זו בהחלט פשרה מתוקה ומתנה נהדרת לי ולאורי לחגיגות יום הנישואים העשירי שלנו.

 

איפה: משמוני לקורמיאר נגד כיוון השעון.
מי: אורי (39), מירי (35)
מתי: 29.7.19-5.8.19
יעד טיסה: ג'נבה שוויץ (ובטעות יצא גם ליון, צרפת)
כמה: טיסות היו אמורות להיות די זולות עם דיל של איזיג'ט, בפועל אני עשיתי שטות ולא חידשתי דרכון, מה שעלה לנו עוד 500$ לטיסה נפרדת. לינה 120-160 יורו בלילה. ארוחות הבוקר והערב היו כלולות בעלות הלינה בביקתות, בעיירות הוצאנו כמה עשרות יורו ביום על אוכל.

ציוד: 

היה לנו חשוב לסחוב מעט. מדובר בטרק מתוייר ומאובזר מאוד. השאיפה הייתה לרדת לפחות מחמש קילו משקל בסיס ואכן עמדנו מזה. שקלנו ותכננו כל דבר, לא התפשרנו על תוספת של שום גרם והיה תענוג לטייל ככה. פוסט ציוד מלא.

 
מסלול:
אנחנו לא צעירים כמו שפעם היינו, וגם לא בשיא הכושר, הברכיים של שנינו קצת דפוקות מטיולי עבר ואין לנו שום שאיפות אגו לסמן "וי" על מסלול טהור בלי עזרה וקיצורי דרך. אז כשהיה אפשר - הקלנו על עצמנו. זה לא מתאים לכולם, יש אנשים שבאים נטו בשביל האתגר הפיזי ומוכנים לשלם את מה שזה יעלה להם. אז איפה קיצרנו? עלינו ברכבל למעלה מלה-זוש, תפסנו אוטובוס שקיצר שעת הליכה בקונטמין וירדנו ברכבל בקורמייאר. מצד שני עשינו גם שני מסלולים אלטרנטיבים שנחשבים קשים (ויפים) יותר - Col de tricot ביום הראשון וCol de Fours ביום השלישי.

• יום 1 - מתחנת הרכבל העליונה belview (לה-זוש) לRefuge de Miage - סה"כ 6 ק"מ. 
• יום 2 - מ Refuge de Miage ל Croix du Bonhomme סה"כ 16 ק"מ.
  
• יום 3 - מ Croix du Bonhomme לCabane du Combal - סה"כ 22 ק"מ.
  
• יום 4 - מ Cabane du Combal לקורמייאר סה"כ 12 ק"מ.
  
• יום 5 - יום מנוחה בקורמאייר
• יום 6 - מעבר הרים חזרה לשמוני
• יום 7 - טיסה חזרה

מקומות לינה:

את מקומות הלינה בטרק עצמו צריך להזמין הרבה זמן מראש, בדרך כלל בעזרת מיילים וטלפונים. באתר הזה יש רשימה של כל מקומות הלינה האפשריים עם מחירים ודרכי התקשרות. לפי מה שכתוב באתר ב2019 היו 54 מקומות לינה על פני המסלול שאורכו 170 ק"מ. מה שמשאיר לכם אינסוף אפשרויות בכל אורך ודרגת קושי. אותי זה בלבל. אני אוהבת  מסלולים ברורים בלי הרבה אופציות. אבל בסוף אחרי הרבה תכנונים, קבוצת פייסבוק, בלוגים וסרטוני יוטיוב החלטנו על מסלול. היה לנו חשוב לישון בטבע ולא בעיירות, התלבטנו אם לחלק ל4 ימים קשים או 5 ימים קלים ולבסוף בחרנו באופציה הראשונה. 

• שמוני - הזמנו מקום במלון La Croix-Blanche
• בלילה הראשון ישנו ב Refuge de Miage.
  
• בלילה השני ישנו ב Refuge de La Croix du Bonhomme
• בלילה השלישי ישנו ב Cabane du Combal מקום מפנק ונחמד מאוד יחסית למקומות על השביל. קטן יחסית עם חדרים מושקעים.
• קורמייאר - מלון ברטוד, חביב קטן ובמיקום נוח. 
• לפני הטיסה ישנו בNH בשדה התעופה בג'נבה. 
  

סיפור מסע

יום 0

פספסתי את הטיסה.  עברתי את כל שלבי האבל, החל מהכחשה שיש בעיה עם הדרכון שלי, בכי והיסטריה כשאמרו לי בבורדינג שאני לא יכולה לעלות לטיסה כי דרכון שפג תוקף בעוד חודש זה לא חוקי באירופה, כעס על אורי שזרם על צ'קאין אונליין (כי בצ'קאין אמיתי היינו עולים על הבעיה שעתיים קודם ופותרים אותה), נסיונות מיקוח עם דיילי הקרקע, עצב ורצון עז פשוט לחזור הביתה ולבסוף השלמה. אורי טס לבד ואני נשארתי בארץ לחפש פתרון. מהבורדינג לקחו אותי חזרה לטרמינל 3 להיכנס למדינה כאילו הרגע נחתתי מחו"ל, עם עיניים אדומות גררתי רגליים במעברים כשכמה חברה' צעקו לי שהפלתי משהו. כרטיס אשראי. זה הפיל לי אסימון שוואלה, הקארמה שלי כנראה לא לגמרי רעה, ויהיה בסוף טוב. נזכרתי בעצמי לפני 15 שנה, לבד במלבורן, מבלה את הלילה בחדר המנוחה של השומרים בתחנת הרכבת, מפחדת שלא אספיק להגיע לטיסה שתקח אותי לטיול הגדול לניוזילנד כי התיק נעול בתוך לוקר מקולקל. אותו לילה, שהיה מפחיד ומבאס, בדיעבד הפך לאחד הסיפורים המוצלחים בטיול כולו. רגעים כאלה מחשלים אותך, בוחנים אם את מהאנשים שנופלים או מהאנשים האופטימיים, שמרימים בחיוך את כרטיס האשראי מהרצפה והולכים לשלם איתו על דרכון חירום חדש וטיסת רגע האחרון כיוון אחד לליון במחיר מופרז בהחלט. 

אורי הגיע לשמוני אחה"צ, טייל בעיר, אכל ארוחת ערב וישן במלון. אני נחתתי בליון ב22:40, לקחתי אוטובוס לעיירה שכוחת אל בצרפת וחיכיתי שם שעתיים באמצע הלילה לאוטובוס שיקח אותי לז'נבה, שם אכלתי ארוחת בוקר במקדונלדס וישנתי שעה על הרצפה עד שהשאטל הראשון של הבוקר הביא אותי לשמוני ב9:30.

יום 1

הגענו ללה-זוש לקראת הצהריים. החלטנו לוותר על העלייה ולקחת רכבל לתחילת המסלול שלנו (רכבל Belview - מחיר 14.5 יורו לאדם). היום התחיל בירידה נינוחה ביער. היינו רעננים ומלאי אדרנלין. נהננו מהדרך שעוברת בעמק מרהיב ומעל גשר תלוי, בצד יש קרחון שיוצא ממנו נהר שוצף, התחלה נהדרת למסלול. אח"כ הגיעה העלייה לCol de Tricot, הכושר היחיד שהספקתי לעשות בחודש שלפני הטרק היה לעלות כל יום שבע קומות בעבודה, כך שהיה לי די זוועה אבל בסוף, עם הרבה הפסקות, עמדנו על העוקף. אחד הרגעים האהובים עליי בכל מסלול זה הצעד ועוד צעד מעבר לעוקף כשאז נגלה לך עולם חדש ועמק שעוד לא פגשת נפרש תחתייך. 

משם הייתה ירידה קשוחה ונוראית. אני צלחתי אותה בקושי, אורי היה על סף בכי בגלל הברך הדפוקה שלו אבל גם הוא בסוף עם עזרה מברכייה וכדורים נגד כאבים ירד את זה. הגענו לRefuge de Miage, מקום מקסים בין ההרים. הרפיוג'יס בטרק זאת חוויה בפני עצמה, ישנים עם מלא זרים בחדר, עטופים בליינר שהבאת מהבית וחוצץ בינך לבין השמיכות שאת מקווה שאין בהן פשפשים, מקווה שיהיו מים חמים (בחלק מהבקתות יש אסימון שנותן לך בדיוק 4 דקות). אסור להיכנס פנימה עם נעלים אז יש קרוקס משותפים ששמים מעל הגרביים. מצד אחד נשמע לא משהו, מצד שני יש איזה קסם בזה, ויש אוכל צרפתי/איטלקי מעולה, ויין בארוחת ערב ואפשרות לקנות בירה קרה ולשבת מול הנוף הכי יפה שראיתי מזה זמן מה.

 

 

יום 2

התעוררנו מוקדם, אכלנו לחם, חמאה, ריבה וקורנפלקס ויצאנו לדרך ב7:40. העלייה הראשונה הייתה מתונה והיה כיף לעלות אותה באוויר הקריר של הבוקר, עשינו הפסקה על ספסל ליד עדר פרות מצלצלות והמשכנו בירידה על דרך רחבה לקונטמין. בעיירה אורי קנה לנו צידה לארוחת צהריים בפרומג'רי ופטיסרי. העליה לבונהום לקחה לנו 7 שעות. היה קשה, אבל לא קשה רע, אלא קשה מספק. עוברים בדרך כמה בקתות שאפשר היה לעצור בהן (אם מזמינים מקום מראש). החלק בין Nan Borant לבין Balm היה יפיפה. הולכים באחו מהמם בין הרים, הליכה קלילה ונחמדה. בבאלם עצרנו להפסקת בירה וסנדוויצ'ים ומשם התחילה העלייה האמיתית לקול בונהום. השעה האחרונה הייתה כבר מתישה, אחרי 10 שעות הליכה ללכת על צלע הר חשופה זה לא פשוט. אחרי מקלחת אסימונים וארוחת ערב במשמרות אני הייתי תשושה וכנראה גם מיובשת. היינו בחדר צפוף עם עוד 3 אנשים וישנתי רע חצי לילה. איכשהו הצלחתי בסוף להירדם ולהתעורר רעננה ובריאה להפליא.

 

יום 3

אחרי ארוחת בוקר דלה יצאנו לדרך ב8:15. אחרי 45 דקות הגענו לקול דה פורס שהיה עבורנו הנקודה הגבוהה בטיול עם נופים מדהימים על הרכס. כמתחילים לרדת נגלה עמק יפיפה ואפילו זוכים להצצה על פסגת המון בלאן עצמו. מזג האוויר היה נהדר אבל הירידה הייתה ארוכה וקשה לאורי. אני הלכתי מהר יותר כי קשה לי לעצור את עצמי בירידות וכל כמה זמן חיכיתי לו. מצאתי את עצמי יושבת רבע שעה לבד באחו ירוק בין עדר פרות עם פעמונים. אחרי זה עברנו איזור יפה עם מפל מתגלגל וארוך שהולכים לצידו ובסוף חוצים את הנחל שיוצא ממנו. אכלנו ארוחת צהריים עם "פיקניק" שקנינו בבונהום בצל בקתה ישנה. בשעות הצהריים הגענו לMottets (נראית בקתה חביבה ביותר) ומשם עלינו כמה שעות לCol de Siegne. קשה לתאר את תחושת הסיפוק כאשר עוברים ברגל מצרפת לאיטליה במעבר הרים בגובה 2500 מטר. הירידה הייתה סבירה בהחלט, כמעט הלכנו לאיבוד בתחילתה כי היו הרבה שבילים מהCol אבל לבסוף מצאנו את הדרך, הלכנו שעתיים בין אגמים וקרחונים והגענו לבקתה האחרונה שלנו בCombal. בקתה מפנקת ברמות אחרות יחסית לקודמת, עם חדר פרטי ומקלחת צמודה, מצעים ומגבות ואפילו מוצרי רחצה קטנטנים. ארוחת ערב מעולה וארוחת בוקר בסיסית. 

יום 4

ביום האחרון קיבלנו מזג אוויר רע. גשם רוח וברד ליוו אותנו בשעות הראשונות, הדרך יפה ולא קשה מידי, יש קרחונים ונופים מהממים, אבל היה לא פשוט וקר. את הירידה לקורמייר עשינו בשני רכבלים כי הברכיים של אורי לא היו צריכות אתגרים נוספים. דידינו לעיירה החביבה בצד האיטלקי של ההר הגבוה במערב אירופה אחרי 4 ימים של הליכה שענתה על כל הציפיות שלנו. ארבעה ימים שמילאו לי את המצברים ורק גרמו לי להתחיל לתכנן את המסלול הבא.

 

 

 עוד קצת

למחרת נסענו ל-QC Terme, מעין מלון ספא מפנק עם בריכות תרמיות ושלל פינוקים באיזור. הזמנו מסאג'ים ונהננו מהבריכות החמות. אחרי 4 ימים של הליכה מאומצת זה ללא ספק אחד הדברים היותר מומלצים. 

את הדרך חזרה לשמוני אפשר לעשות מתחת להר במנהרה עם אוטובוס או מעל ההר בסדרה של רכבלים. למרות שהאופציה השניה יקרה יותר ולוקחת הרבה יותר זמן לא היה לנו ספק שנבחר בה. הרכבל מטפס במעלה הצד האיטלקי של הרכס עד לפסגת פּוּנטָה הֶלבּרוֹנֶר (Punta Helbronner) בגובה 3462 מ'. הקרונות חדשים ומסתובבים עם נוף מדהים של העמק האיטלקי. בתחנת הביניים יש גן אלפיני בוטני מקסים ובתחנה שבפסגה יש מסעדה, סוג של מוזאון ותחנת תצפית על המון בלאן. משם גם יוצאים "טרקים" מודרכים בשלג שבהזדמנות אחרת לגמרי הייתי רוצה לעשות. משם לקחנו את הרכבל האופקי שחוצה את הרכס ב-30 דקות עוצרות נשימה. קרוניות קטנות של 4 אנשים, גולשות בשקט בין הרים עצומים ומרחבי שלג אינסופיים. באמת אחת החוויות הנהדרות בטיול. כשמתקרבים לצד הצרפתי (אגווי דו מידי 3777 מ') מגלים אנשים מטפסים על הצוקים, כל כך קרובים לקרונית שאת מרגישה שאת יכולה להושיט יד ולהצטרף אליהם. בחיים אחרים. התחנה בצד הצרפתי היא עמוסה יותר וישנה יותר. גם שם יש חנות, מסעדה ואיזורי תצפית. משם יורדים בשני רכבלים לשמוני. אפשר לעשות את הדרך גם הפוך מהצד השני או לעשות רק חלק ולחזור חזרה לנקודה שבה התחלתם. בכל מקרה מדובר בחוויה יוצאת דופק ביופיה ומומלצת בחום. 

 

  

סובב מון בלאן - ציוד

שעות של צפייה בסרטוני המלצות ציוד ביוטיוב וחיפושים באמזון הובילו אותנו למסקנה שציוד איכותי וקל עולה כסף ובשלב הזה בחיים אנחנו מוכנים להשקיע את הכסף כדי לקבל חוויית טיול נעימה יותר. אף אחד לא רוצה לסחוב 12 קילו של ציוד על הגב בטרק אלפיני לא קל. 

חשוב לזכור שמדובר בטרק מאובזר ומתוייר, לא ישנים באוהל, מספקים לכם ארוחות בוקר וערב וגם יש שלל מקורות מים. לרב סחבנו 1-2 ליטר מים וארוחת צהריים קטנה. 

רשימת ציוד

תיק - Gregory Jade 28. לגמרי נפח מספיק לצורך הטיול הזה. חשוב לזכור שככל שהתיק יהיה גדול יותר אתם סתם תדחסו בו דברים מיותרים וגם המשקל הבסיסי של התיק יהיה גבוה יותר. משקל 1.2 ק"ג. כיסוי גשם שבא עם התיק - עוד 70ג. 

ליינר לשק שינה - אין צורך להביא שק שינה גדול כי ישנים בבקתות ויש שם מצעים. צריך רק ליינר שיפריד בינכם לבין המצעים למען ההגיינה. 260ג

משטח ישיבה - זה פשוט רעיון גאוני. קטן ומתקפל אבל הופך את ההפסקות ולהרבה יותר נעימות לישבן שלכם. 55ג.

מקלות הליכה - קריטי! משפר משמעותית את היכולת והסיבולת שלכם בעיקר בירידות. אני השאלתי מאמא שלי מקלות פשוטים של חברה פולנית כלשהי, אין לי המלצה מנסיון אבל אם הייתי קונה כנראה הייתי הולכת על הבלק דיימונד עם ידיות השעם.

נעליים - פה עשיתי לא פחות מדוקטורט בנושא. אחרי חפירות אינסוף הגעתי למסקנה שאני רוצה לעזוב את נעלי ההרים ולנסות trail runners. שזה בעצם לקחת את הנוחות והקלות שבנעלי ספורט ולהוסיף להם סולייה חזקה ו"תופסת קרקע" של נעלי הרים. ללא ספק ההחלטה הכי טובה שעשיתי. אחרי ארבעה ימי הליכה כאב לנו כל הגוף, פרט לכפות הרגליים שהיו במצב מעולה. ממליצה בחום על ALTRA LONE PEAK שמייצרים נעליים נוחות בטירוף שאוכלות שטח נהדר. חסרונות - קשה להשיג נעלי ריצת שטח אותן בארץ (בינתיים, זה כבר צובר תאוצה ומשתפר) והבלאי הרבה יותר משמעותי מנעלי הרים, יש שאומרים שצריך להחליף כל 750 ק"מ. יש גם טענות שזה לא נותן תמיכה מספקת לקרסול, לי היה מאוד נוח גם בשבילים עקומים למדי. התחושה של הרגל בנעל הרבה יותר יציבה ופחות מוגבלת יחסית לנעלי הרים רגילות. יוצא שאתם מגיעים פחות למצבים שבהם הרגל נוחתת לא טוב או מתעקמת. היו לי הרבה פחות כאבי קרסול הפעם מאשר בטיולים קודמים שעשיתי עם נעלי הרים גבוהות ויקרות (כמה סוגים שונים של חברות טובות).

גרביים - גם פה לא חסכתי חפירות לפני שיצאנו. הבאתי 3 זוגות - אחד לשינה ו-2 להליכה ששמים אחד על השני: פנימי דק של אינג'ינג'י עם מקום נפרד לכל אצבע וחיצוני של darn tough socks שהם פשוט מעולים. השילוב של גרב על גרב מונע את רב החיכוך עם העור ואכן סיימתי את המסלול עם אפס יבלות. וכן היו *רק* שלושה זוגות לארבעה ימים. בלי זוגות להחלפה. משקל הוא כאמור דבר קריטי. 30ג. 

בגדים 

סט אחד להליכה כלל מכנסיים מתפרקים וחולצת דרייפיט מדקתלון. פה קצת חסכתי ולא הרגשתי שהיה רע.

סט אחד לשינה של בגדים תרמיים דקים שהיו בבית, לא של חברה ספציפית. 350ג.

תחתונים - קלים ונושמים של אקספיסיו. 

פליז דק שהיה בבית. 200ג

מעיל מחמם של יוניקלו. 200ג

מעיל גשם של יוניקלו. 340ג 

כובע מצחיה

כובע חם וכפפות 100ג

שונות

תרופות - אדוויל עטוף בקצת לויקופלסט, מדבקות ליבלות, 5 ספונג'טות, מחט, פינצטה. 100ג. לטיול עם הילדים אני לוקחת חצי בית מרקחת, אבל פה לא הרגשתי שום רצון או צורך לסחוב הרבה. אורי לקח גם אנטיהיסטמין. בדיעבד הייתי מוסיפה גם אימודיום נגד עין הרע.

שמיכת מילוט. 60ג

דקטייפ (עטוף סביב מקל הליכה).

כלי רחצה - מברשת שיניים, משחה, שפתון לבלו, סבון, מסרק, מגבונים, אלכוג'ל, נייר טואלט. הכל קטנטן ובכמות קטנה. נעגל למעלה לחצי קילו.

קרם הגנה קטן. משקפי שמש. 100ג.

מגבת קטנטנה לטיולים. 100ג.  

מטען ושנאי. 200ג. 

פנקס קטן, עט, ספר ומפה. דרכון, ארנק קטן. 450ג

פנס ראש 150ג

מצפן עם משרוקית 

טלפון - נשאר כבוי בתיק לאורך כל הטיול, אחת ההחלטות הטובות שעשיתי, שקט נפשי כזה לא ידעתי הרבה זמן. 270ג

לא הייתה לנו מצלמה (יש מצלמת DSLR בבית שביחד עם העדשה שוקלת מעל קילו), צילמנו את כל התמונות עם האייפון של אורי. 

אורי גם לקח אולר קטן מאוד.

יצא סביב 4.7 ק"ג משקל בסיס, וככה זה נראה על הגב:

 

 אם יש שאלות - תשאירו הודעה למטה, תמיד אשמח לחפור עוד בענייני ציוד 😄

חופשה משפחתית במקסיקו 2019

המוטיב החוזר מכה פעם שלישית (ואחרונה לבינתיים) - אורי טס לכנס ואנחנו טסנו איתו. גם הפעם היה יעד שנשמע אקזוטי ומוצלח. אבל בניגוד לתאילנד - במקום להצטרף לאורי בסוף הכנס עם ילד אחד קטן, טסנו כולנו יחד עם ילדה בשיא גיל שנתיים האיום, ו-5 ימים בהם אורי עבד בלי הפסקה בעוד שאני ניסיתי לבדר את הילדים במלון. איך נגיד בעדינות - זאת לא הייתה החוויה המרגיעה שזכורה לי מתאילנד. 

איפה: קוזומל, קנקון, פלייאיה דל כרמן.
מי: אורי (39), מירי (35), דניאל (6), אלה (2.5).
מתי: מרץ 2019
יעד טיסה: קנקון (יונייטד, קונקשן בניו יורק בלי לצאת מהשדה).
 

כמה: 

• הטיסה של אורי הייתה על חשבון החברה והטיסות שלי ושל הילדים היו חשבון על מלא מיילים ומעט דולרים. 
• המלונות עלו סביב 250$ ללילה
• כמעט ולא היו הוצאות אוכל כי המלונות היו הכל כלול. 
• יום לשני מבוגרים וילד (אלה חינם) בXEL-HA כולל הסעות עלה 225$. 
• יום טיול לצ'יצ'ן איצ'ה עלה באיזור ה200$ לכולנו ביחד כולל ביקור בסנוטה וארוחת צהריים. 
• שאטלים מאורגנים עם כסא תינוק משדה התעופה למעבורת של קוזומל, מקאנקון לפלייאה ומשם לשדה עלו סביב 60$ כל פעם.
  

מסלול:

• יום 1 - ים ובריכה בקוזומל.
• יום 2 - טיול ברכב שכור בקוזומל.
• יום 3 - קנקון.
• יום 4 - קנקון, איסלה מוחרס.
  
• יום 5 - קנקון.
  
• יום 6 - קנקון.
• יום 7 - קנקון.
• יום 8 - XEL HA
  
• יום 9 - CHICHEN ITZA
  
• יום 10 - טיסה הביתה.

מקומות לינה:

•  בקוזומל ישנו ב-Iberostar Cozumel All Inclusive שהיה נחמד. חדרים מוקפים בטבע ושבילים ירוקים, מלא עצים, איגואנות, דגים ופלמינגואים. החדרים עצמם היו בסיסיים למדי.
  
• בקנקון ישנו במלון פרדיסוס. מצד אחד באמת מלון עם כל מה שאפשר לבקש, מלא מסעדות, מלא הפעלות לילדים, חוף ים משגע ובריכה ענקית אחת שנשפכת לבריכה ענקית שניה. מצד שני, הייתה תחושה שהמלון טיפה מיושן. המיקום של המלונות הוא כזה שאת לא באמת אמורה לצאת מהמלון, והכל רחוק ודורש נסיעה במונית. 
  
• בפלייאה דל כרמן ישנו ב- Mahekal Beach Front Resort & Spa שהיה מקסים ובמיקום נוח יחסית. לא היו מלא הפעלות אבל היתה אווירה נעימה ורגועה, חדרים נקיים ושירות מצויין. 

סיפור מסע:

קוזומל ימים 1-2

הטיסה לניו-יורק עברה נהדר. טסנו יונייטד, היו 2 שלישיות מושבים פנויות, הילדים נרדמו שעה אחרי ההמראה וישנו מעולה. כשחיכינו בניוארק לטיסה לקנקון הראתי לאלה את הבניינים של העיר מרחוק ואמרתי לה שיום יבוא ואני אקח אותה לשם. כשנחתנו בקנקון הלכנו לאיבוד ולא מצאנו את ההסעה שלנו. היה קצת בלגן וחם וילדים עייפים. אבל ההסעה נמצאה ואנחנו קנינו לנו שתי מרגריטות עצומות לשיפור מצב הרוח. ההסעה לקחה אותנו לרציף המעבורות לקוזומל.  

אחרי שיט במעבורת (Ultramar) ועוד נסיעה במונית הגענו למלון שלנו. את היום הראשון העברנו בעיקר בבריכה, אחה"צ הנחנו את אלה לרגע אל הספה והג'טלג תפס אותה. לא היה עם מי לדבר כל אחה"צ והערב. למחרת בשש כולם כבר היו ערים ונמרצים. שכרנו רכב ונסענו דרומה לפונטה סור. זה מעין פארק אקולוגי עם כניסה בתשלום, טיולים קצרים בטבע, שיט לראות תנינים וחופים יפים ונעימים. אחה"צ הזמנו טיול שנורקלינג דרך המלון. בעל הסירה הזהיר שהים קצת סוער אבל אין בעיה שנבוא עם הילדים בכל זאת. מעט מודאגים אך נחושים לנצל את ההזדמנות עלינו לסירה. הנסיעה הייתה מהירה ורטובה ושני הילדים לא היו מרוצים במיוחד. הגענו לריף הראשון שהיה עמוק ויפה, דניאל בצורה בוגרת ומדהימה קפץ ללא היסוס עם הציוד מהסירה ושנירקל ביחד איתי בזמן שאורי שמר על אלה על הסירה. בריף השני התחלפנו והיה מדהים לראות את דניאל משתתף ונהנה ככה. בערב הלכנו לאכול במסעדה במלון, הילדים היו תשושים וזכינו לטנטרום מהסרטים. 

קנקון ימים 3-7

הטיול הזוגי הראשון לחו"ל שלי ושל אורי היה לתורכיה. היינו בערך שנה ביחד ואיכשהו זה היה נשמע לנו רעיון טוב. לא לגמרי ברור מי יזם ומי זרם אבל מצאנו את עצמנו, שני אנשים חובבי טבע וטרקים, בחופשת בטן גב. מסתכלים אחד על השניה בבאסה ולא מבינים איך הגענו לפה. מאז למדנו. היינו בדרום אמריקה, טיילנו בכבישי ניו אינגלד, עשינו שלל אטרקציות בתאילנד... אבל בקנקון אורי עבד ולי לא נשאר אלא לעשות "בטן גב" עם הילדים. ולמרות שחופשה כזאת נשמעת חלומית על פניו, אני הרגשתי פספוס ברב הימים שלנו שם. 

חוף הים של המלון היה יפיפה עם כסאות נוח וציליות. אבל בים הקריבי יש משבר לא פשוט של אצות סרגסום שמצטברות על החוף וממש חוסמות גישה לים באיזורים מסויימים. זה גם לא כל כך נעים להיכנס למים מלאי עצות שנוגעות בך. אומרים שזה שילוב של התחממות האוקיאנוס וזיהום המים שגרמו לבעיה שרק הולכת ומחמירה מאז 2011.  

הרבה מהזמן היינו בבריכה. אלה עוד לא הייתה עצמאית גם לא בבריכת הפעוטות הקטנה. היא רצתה להיות המון על הידיים, בכתה המון ולא הייתה מרוצה. מה שגרם גם לי להיות לא מרוצה. הבר החופשי של המלון עזר עם אספקה בלתי מוגבלת של מרגריטות אבל עדין, היה קשה. הרגשתי שכל ילד מושך לכיוון אחר ורוצה דברים שונים ואין שום סיכוי ששלושתנו נהיה מבסוטים.  

במלון הייתה משחקייה שווה לילדים. אלה הייתה קטנה מידי ולא יכלה להיות במשחקייה ביחד עם דניאל (יש גם פעוטון שאפשר להשאיר בו תינוקות אבל חסכתי לה את החוויה). חששתי להשאיר את דניאל לבד כי רב הילדים היו גדולים ממנו והוא לא יודע לדבר אנגלית. בסוף מתוך החמישה ימים שהיינו במלון הוא היה כמה שעות בודדות במשחקייה לבד. רב הזמן הייתי באה איתם ומשגיחה בזמן שהם השתתפו בפעילויות שהיו האמת ממש מוצלחות. הם הכינו שייקים על הבר במלון, קישטו קאפקייקס, עשו חוג יוגה לילדים, השתתפו בסדנאות יצירה וסתם הלכו לבריכה עם כל הילדים. 

במלון יש 8 מסעדות, צריך להזמין מקום לכולם ולא תמיד יש מקום. שילמנו קצת יותר ללילה כדי לקבל שירותי "באטלר" שזה בגדול מישהו שנמצא איתך בואטסאפ ומארגן לך את כל הארוחות וההפעלות במלון וגם מוסיף קצת פינוקים. נשמע קצת מיותר אבל האמת היה נוח והוריד את רמת הבלגן. האוכל היה טעים, מיוחד ושונה כל ערב אבל ברב ארוחות הערב הילדים נרדמו עם הראש על השולחן בגלל הג'טלג.

באחד הימים החלטנו לנסוע לקניון. לא ברור למה, אבל במקום לנסוע לקניון הקרוב והתוייר ב-La Isla, שבו יש גם אקוואריום וגלגל ענק, נסענו לPeurto Cancun הרחוק והמשעמם למדיי. אכלנו גלידה, קנינו לגו לדניאל (מה שעשה לו את הטיול) ובגד ים לי (מה שעשה לי את הטיול) וחזרנו למלון. ביום האחרון בקנקון החלטתי שאני והילדים חייבים שבירת שגרה ולקחנו שייט בסירה לריף אלמוגים. היה שייט מגניב עם סירת זכוכית שנראית כמו צוללת והילדים התלהבו ונהננו. 

שייט לIsla Mujeres

באחד הימים בקנקון אורי עבד חצי יום ונסענו ביחד ל- Isla Mujeres. המעבורת מהקנקון לקחה כמעט שעה. הגענו לאי בשעות הצהריים ולקחנו קולנועית להתניידות באי. גילינו שהאי הוא מעוז הישראלים במקסיקו ואווירת "אילת" שלטה ברחובות. בהתחלה נסענו לחוף הצפוני היפיפה. בדיעבד היה עדיף ללכת לשם ברגל מרציף המעבורות, לבלות שעה שעתיים בכיף ורק אחרי זה לשכור את הקולנועית כדי לחסוך חיפושי חניה ועלות השכרה שעתית לא זולה בכלל (250 פזו לשעה). באי יש המון פאבים, בארים, מסעדות, פארק חבלים וספורט ימי. אנחנו היינו קצת בקוצר זמן ועם ילדים שרב הדברים האלו לא כל כך התאימו להם אז נסענו ברחבי האי עד לנקודה הדרומים שם יש פארק יפה בו ניתן לטייל ברגל ולראות ציפורים, איגואנות וצבי ים ענקיים.

Xel-Ha Ik-Kil and Chichen Itza

בשעה טובה הכנס של אורי נגמר ואנחנו עברנו דרומה לעוד יומיים בפלייאה של כרמן, עיירה תיירותית מאוד אבל כיפית עם טיילת מגניבה ואווירה שמחה. ביום הראשון נסענו לפארק מים עצום ומדהים שנקרא של-הא. רב האטרקציות סובבות סביב הטבע וזה לא ממש כמו פארק מים רגיל עם כלור ומלא מגלשות. יש מגלשת מגדלור ענקית שכולנו למעט אלה נהננו ממנה מאוד, שיט עבובים ארוך ויפה בטבע ושלל מקומות לקפוץ מהם למים, לשחות במערות ולעשות בהם שנורקל. בהחלט חוויה יפה ומגניבה. אל תתפתו לקנות את קרם ההגנה האקולוגי שהם מציעים, כולנו נשרפנו היטב.

ביום האחרון שלנו לקחנו סיור מאורגן לצ'יצ'ן איצה. עיר עתיקה שנבנתה על ידי בני המאיה לפני יותר מאלף שנה. ארכיטקטורה מרהיבה, מגרש "כדורסל" עתיק וחום אימים שאין לתאר. מקום באמת מיוחד ומעניין אבל מלא תיירים. בדרך חזרה הסיור לקח אותנו לcenote שזה בעצם בור עצום באדמה נוצר כתוצאה מקריסת אבן גיר וחשיפת מאגר מי טהום. יש כמה כאלו באיזור, זו חוויה די ייחודית ויפה לשחות במקום כזה למרות שגם זה כמו כל דבר באיזור עמוס מאוד בתיירים.

 

טיפים וסתם מחשבות

• קנקון היא כמו האילת של האמריקאים. בהגזמה כמובן אבל ככה זה הרגיש לי. וכמו מהאמריקאים - מצפים מכם לטיפ, בכל מקום, על כל דבר. 
• ג'ט לג למערב זאת חרב פיפיות. אם נוסעים לנסיעת עבודה או לימודים זה נפלא כי אתם רעננים על הבוקר. אם נוסעים כדי לנוח בבוקר ולצאת בערב זה פחות מתסדר, במיוחד עם שני ילדים שהשעון הביולוגי שלהם חזק מהחיים עצמם. 
  
• אין כלים חד פעמיים ברב המקומות במקסיקו, בעיני זה מהמם. ברור לי שזה נובע מכח עבודה זול ששוטף מלא כלים, אבל זה עדין מהמם. חזרתי לארץ וקניתי סט רב פעמי למפגשים ופיקניקים. מודה ששאר האמהות בגן צחקו עליי.
  
• בטיסות של יונייטד בעידן טרום קורונה - אם תבקשו יפה בסוף הטיסה יתנו לילד לראות את תא הטייס, והוא אפילו יקבל "כנפיים".

 

ניו אינגלנד 2015 משפחה מטיילת

לאורי היה כנס בבוסטון ולי היו שאיפות גדולות בחיים. רציתי לעשות את מבחן הרישוי האמריקאי לרופאים כדי שאם איכשהו מתישהו החיים יתנו לי הזדמנות לעבוד שם, שיהיה לי רשיון. בפועל נראה שפיסת הנייר עם החותמת היפה תשאר בארון בלי שיהיה לה שימוש, אבל יצא מזה יופי של טיול.

 

 

איפה: ניו המפשיר, סיילם, בוסטון, פילדלפיה.
מי: אורי (35), מירי (31), דניאל (שנתיים וחצי).
מתי: אוקטובר 2015
יעד טיסה: בוסטון

מסלול:

• יום 1 - נחיתה, מרדית, אשלנד.
• יום 2 - אני בפילדלפיה, אורי ודניאל rattle snake walk
• יום 3 - אני בפילדלפיה, אורי ודניאל squam lakes natural science center. 
• יום 4 - white mountains, franconia notch, cathedral ledge
• יום 5 - יום קניות ונסיעה לבוסטון.
• יום 6 - יום בסיילם.
• יום 7 - אורי בכנס, אני ודניאל עושים סיור בבוסטון.
• יום 8 - אורי בכנס, אני ודניאל עושים סיור בהארוורד.
• יום 9 - אורי בכנס, אני ודניאל הולכים לאקוואריום.
• יום 10 - בוסטון, לגו-לנד.
• יום 11 - טיסה הביתה.

מקומות לינה:
באשלנד ישנו בגלין האוס - B&B קסום שנראה כמו גלויה ומומלץ בחום. 

בבוסטון ישנו בהמפטון אין בשדה התעופה. לא זוכרת בדיוק למה בחרנו אותו, אולי קרבה לכנס של אורי. בכל מקרה זה היה מלון נוח עם חדרים מרווחים ובריכה מחוממת.

בפילדלפיה ישנתי אצל חברים.

סיפור מסע

הטיסה מת"א לבוסטון הייתה קשה! טסנו אלעל (טעות!), לא היו מסכים אישיים והאור מהמסכים הקומונלים העיר את דניאל שגם ככה לא הצליח להירדם כי היה לו לא נוח. בסוף הצלחתי לישון 4 שעות ברצף כשאורי היה עם דניאל מה שהיה מדהים. 

היום הראשון המשיך עם אווירת ג'טלג מפוקפקת ושונה מאוד מאווירת הג'טלג ההפוכה של תאילנד הזכורה לנו לטובה. דניאל היה עצבני, לא הבין למה הוא ער בשעות כאלה ועשה לנו חיים קשים. אחרי שלקחנו את הרכב השכור שלנו פתחנו את הבוקר בדיינר אמריקאי ומשם קפצנו לקניון של ניו המפשיר כי גוגל טען שיש שם דיסני סטור. לא היה, אבל קניתי נעליים, ביקרתי בהובי לובי ודניאל היה מבסוט מהמכוניות האלקטרוניות. התקשרנו לבעל הB&B שלנו כדי להתייעץ מה לעשות באיזור לפני שנגיע לאשלנד והוא המליץ לקפוץ לעיירה Meredith שנמצאת בדרך. ההמלצה התבררה להיות נהדרת. עיירה קטנה וציורית על שפת אגם מהמם ביום עם מזג אוויר מושלם. אחרי יום רגוע בעיירה הגענו לAshland. דניאל איבד את זה סופית, צרח הוא משוגע באמבטיה ונרדם ברגע שהראש פגע בכרית. 

 

למחרת אני תפסתי טיסה לפילי ואורי נשאר עם דניאל באשלנד. נפגשתי עם חברה שגרה בעיר ואכלנו פילי צ'יז סטייק באחד השווקים. ראינו את מרכז העיר ביחד ואח"כ נסעתי לפרבר לחברים אחרים שלי לערב משפחתי ישראלי אמריקאי ולילה חסר שינה בחרדות לקראת הבחינה מחר. הבחינה הייתה ארוכה ומייגעת, 12 מקרים והרבה שעות בהן את צריכה לא רק לזכור עובדות ולהראות שאת יודעת רפואה אלא גם להתנהג למופת כפי שמצופה מרופאה אמריקאית, כולל כל כללי הטקס. יש בזה מהו נחמד בנימוסין האלה, מודה שהיום, חמש שנים אחרי, אני עדין זוכרת טיפים "לבחינה" שהפכו אותי לרופאה טובה, קשובה ורגישה יותר. אחרי הבחינה היו עוד כמה שעות עד הטיסה שלי, עשיתי סיבוב בשייק שאק ויוניקלו, מודה שזאת עיר שקצת חסר בה קסם וחיכיתי כבר לחזור לאורי ודניאל בטבע הקסום של ניו אינגלנד.

 

הבנים עשו ביומיים האלו את הrattle snake walk שהיה מסלול יפה ומגניב. וביקרו בsquam lakes natural science center.

ביום הרביעי עשינו גיחה קצרצרה לאיזור ה-white mountains המדהים וטיילנו שם. טבע עוצר נשימה עם המון מסלולים שמתאימים לכל המשפחה, עשינו מסלול קצר ב-flume gorge וטיילנו ברכב לאורך ה-Kancamagus highway עם עצירות בכל מיני נקודות חן קטנות לאורך הדרך. בסוף היום נסענו לCathedral Ledge שם יש תצפית מהממת. נפלו עם תזמון מושלם של סתיו וצבעי שלכת נהדרים. בכל information יש מפות של הסביבה עם המלצות לאיך ואיפה כדאי לנסוע. 

למחרת נסענו לבוסטון. בדרך עשינו קצת קניות, היינו באאוטלט וגם מצאנו מקום שהיה בו שילוב מושלם של חנויות שאני רציתי (בעיקר חנויות יצירה) וג'ימבורי לילדים באותו רחוב. דניאל ואורי היו שעתיים בג'ימבורי ענק שאי אפשר לדמיין כזה בישראל ואני חרשתי על מדפי המייקלס. 

 

ביום הראשון שלנו בבוסטון אורי היה צריך לעשות סט-אפ קצר בבוקר ואח"כ נסענו ביחד לסיילם. הגענו בדיוק בזמן ובעונה הנכונה. האווירה בעיירת המכשפות הייתה מחשמלת. מלא אנשים מחופשים, מיצגים, דוכנים, מתקני שעשועים וחנויות.

בשלושת הימים שנשארו בבוסטון אורי בעיקר עבד ואני ודניאל טיילנו. עשינו סיור מודרך בעיר שהיה מעניין ומוצלח, דניאל התנהג למופת. הוא קיבל עוגיה כל רבע שעה על מנת לשמור על סבלנות בזמן סיור של שעתיים. נסענו להארוורד לחוות קצת אווירה, הלכנו לאקוואריום שם היה לדניאל (וגם לי) טנטרום מהסרטים וקינחנו ביחד עם אורי ביום האחרון בלגו לנד. היה קצת קשה לטייל לבד בלי אורי אבל הפקנו את המיטב מהעיר היפה הזאת.

 

בשדה גילינו שהטיסה חזרה נדחתה. מאות ישראלים עמדו מיואשים ליד דלפקי אלעל כשהודיעו להם שיצטרכו לבלות עוד יממה וחצי בארה"ב כי אלעל לא טסים בשבת. אורי עשה סיבובון לדלפקים של טורקיש והשיג לנו החלפה לטיסה עם קונקשן באיסטנבול. התנאים היו משמעותית טובים יותר מהטיסה הלוך וידענו שעם אלעל נשאף שלא לטוס יותר. 

(בימי קורונה אלו אני מוכנה לטוס גם עם אוטובוס מעופף, העיקר לטוס לאנשהו...)

טיפים והערות

- ארה"ב זה גן עדן של קניות אבל מומלץ לא לבזבז על זה יותר מידי זמן, בטח לא אם אתם עם ילד. הזמנו הרבה דברים באמזון ושלחנו למלון, חשוב לוודא מראש שהם לא גובים עמלה. יש מלונות שעלולים לקחת מכם 10$ לחבילה! אם כבר החלטתם ללכת לקניון או אאוטלט, תבדקו אם יש ג'ימבורי בסביבה ותחסכו עוגמת נפש לכולם ע"י זה שתתפצלו. 

- אנחנו תמיד אוהבים סיורים, זה מעניין ומאפשר לגלות קצת יותר על המקום. ללכת עם ילד קטן זה לא תמיד פשוט אבל אפשרי, במיוחד אם יש תיק מלא בהפתעות טעימות. 

- מסעדת legal sea food היתה טעימה ונחשבת מקום מוכר ומומלץ.

- סיילם באוקטובר זאת חוויה מהממת. 

- יום אחד לאיזור ה-white mountains זה ממש מעט מידי למי שאוהב לטייל וטבע. למי שמגיע לשם בקיץ ובכושר יש מסלולי הליכה רבים וה-appalachian trail עובר דרך הפארק. זה טרק אייקוני של חצי שנה שעולה מג'ורג'יה עד מיין. 2200 מייל של הליכה רציפה. אפשר לעשות כמובן גם חלקים קצרים ממנו, באיזור הזה יש בקתות שצריך להזמין מראש. 

Maybe someday 😜

תאילנד 2015 - משפחה מטיילת

כשאנשים שמעו שאנחנו לוקחים פעוט לתאילנד היו אלו שאמרו שהשתגענו סופית ואלו שטענו שתאילנד זה גן עדן, במיוחד לבני שנתיים. שמחנו לגלות שהאחרונים צדקו. 

 

 

 

 

רגע לפני שהתחלתי התמחות לאורי היה כנס של העבודה בבנקוק. חשבנו והתלבטנו ולבסוף החלטנו שאני ודניאל נצטרף אליו. אורי טס לפנינו ל-5 ימי עבודה והצטרפנו אח"כ אני ודניאל, משם המשכנו לטיול מדהים של שבועיים בתאילנד. 

איפה: בנקוק, פוקט, ריילי ביץ'.
מי: אורי (34), מירי (30), דניאל (שנה ו-11 חודשים).
מתי: 13-27 לינואר 2015
יעד טיסה: בנקוק (חברת תעופה תאי, עם קונקשן באירופה)
כמה: הטיסה של אורי הייתה לכנס על חשבון החברה, הטיסות שלי ושל דניאל היו על חשבון מיילים שאורי צבר בהמוני טיסות לחו"ל בשנתיים האחרונות. מבחינת עלות לינה, אני לא זוכרת מספרים מדויקים כי זה היה מזמן, אבל זכור לי שהמלון בפוקט היה בערך 1000 ש"ח ללילה ובריילי 500 ש"ח ללילה. באופן כללי הרגשנו שתאילנד כבר לא זולה כמו פעם (לפי דיווחים זרים).

מסלול:

יום 1 - נחיתה והתאקלמות
יום 2 - יום מקדשים בבנקוק
יום 3 - יום קניות ואקווריום
יום 4 - יום שווקים, טיסת ערב לפוקט
יום 5 - יום ים ובריכה
יום 6 - שייט למפרץ פאנג נגה
יום 7 - חוף ליאם סינג, אחה"צ בריסורט, מופע הפנטסי
יום 8 - חוף פטונג
יום 9 - מעבר בסירה לריילי, חופי ריילי
יום 10 - צלילות בקופיפי
יום 11 - מנוחה, סדנאת בישול
יום 12 - חופים, טיפוס צוקים
יום 13 - חופים, טיסה


מקומות לינה:

• בבנקוק ישנו במלון אמארי בולוורד, אחלה מיקום, מלון סביר, לא עפנו אבל שם היה הכנס של החברה שאורי עובד בה, אז היה מאוד נוח.
• בפוקט ישנו בריסורט מדהים שנקרא Outrigger Laguna Beach Resort.
• בריילי אין הרבה אופציות, אחת היא מלון 5 כוכבים מדהים אבל יקר, האופציות האחרות הן מלונות 3 כוכבים, בחרנו בריילי וילג'. מלון סבבה, מיקום מאוד נוח של החדר מול הבריכה, נקי ומסודר אבל משמעותית פחות מפנק מהיוקרה לה הורגלנו בפוקט.

סיפור מסע

 
יומיים לפני הטיסה דניאל העלה חום לכמעט 40. הימים היו ימי טרום קורונה ועדין, דאגתי מאוד. ד"ר אולגה המופלאה הרגיעה, דניאל הוריד את החום תוך 24 שעות ואני יצאתי לדרך עם בית מרקחת קטן. הטיסות היו סבירות בהחלט, דניאל ישן לסירוגין בטיסה הארוכה ואני הצלחתי אפילו קצת לנמנם.

 

יום 1 - בנקוק

נחתנו בצהריים בבנקוק ונסענו למלון במונית. כל העיר פקקים ובלגן. התקלחנו, התארגנו, אמרנו שלום לאורי שעבד ונסענו לקניון Terminal 21. חמוד. כל קומה מעוצבת כמו עיר אחרת בעולם, דוכני אוכל שווים אבל לא משהו מיוחד. דניאל מקסים. לפעמים ישן בעגלה, לפעמים מתרוצץ, רב הזמן מבסוט. היו כמה טנטרומים שיצאנו מהם ללא נפגעים. בערב אורי פרגן בבייביסטר ואני מפרגנתי לעצמי במסאג' בLevana. החלטנו להשאיר את דניאל כמה שאפשר על שעון ישראל, אז יצאנו לפאב סמוך למלון עד 1:00 למחרת הוא התעורר ב10:30. חלום. 

 

 יום 2 - בנקוק

אני ודניאל עשינו בראנץ' במקדונלדס ונסענו במונית לטיול מקדשים. ארמון המלך היה מאוד יפה ומרשים אך גם חם וצפוף. דניאל התרוצץ וכולם התפלאו מתלתלי הזהב של הילד. אנשים ניסו ללטף אותו, לתפוס אותו וסינית אחת אפילו הגדילה ראש ופשוט הרימה אותו למען סלפי... קריפי אך משעשע. היה קשה גם לרדוף אחרי דניאל וגם לצלם אז ויתרתי לגמרי על להבין את ההיסטוריה של המקום או לקרוא לעומק את ההסברים.

בדרך למקדש wat poh דניאל נרדם בעגלה לשנ"צ משובך של שעה וחצי. המקדש היה הפתעה ממש מוצלחת. פסל ענק של בודהה שוכב ממלא לגמרי את המקדש. מחזה מרשים מאוד. המקום יפה ופחות מתוייר מארמון המלך. משם לקחנו סירה לאיזור קוואסן. עשיתי קצת קניות וספגנו אווירת תיירות זולה. חזרנו למלון עם סירה ו-sky train וקינחנו בארוחה מגניבה לצוות ותחרות קולונוסקופיה (במכשירי הסימולציה שהחברה מוכרת).

 

יום 3+4 - בנקוק

ביומיים הנותרים בבנקוק בעיקר הסתובבנו בעיר ועשינו קצת קניות. גילינו את האקוואריום הנהדר בקניון siam paragon והלכו לשוק צ'טוצ'ק מה שהיה לא פשוט עם ילד קטן בקבוצה של הרבה מבוגרים. היה קשה להתמצא ודניאל איבד סבלנות מהר. 

הטיסה לפוקט עברה יחסית מהר עם טנטרום בודד בנחיתה כשביקשו שנקח לו את הטאבלט. הגענו למלון בלילה. המלון מדהים. יקר מאוד יחסית לתאילנד ומפנק ברמות שאין לתאר. בצ'ק אין חיכו לנו עם זרי פרחים ומיץ טבעי, יש מלא פעילויות, מלא בריכות וחוף מדהים. 

יום 5 - פוקט

התעוררנו בגן עדן. 

חוף לבן, מים בצבע תכלת ודקלים מול החלון. היתה גם פילפילונת שהיה אפשר ללטף ודניאל היה באקסטזה ממנה אבל תכלס זה קטע קצת מבאס. אחרי ארוחת בוקר מעולה העברנו את היום בים-בריכה-שנצ-בריכה-ים. בערב יצאנו מחוץ למלון למסעדת גריל די מוצלחת. 

יום 6 - שייט למפרץ Phang Nga

סיור שווה ומדהים. היה בזמנו מאורגן ע"י חברה בשם John Gray's Sea שקיבלנו המלצות עליה והיינו מאוד מרוצים. יצאנו ב11:00, שעה של שייט צפונה לשמורת טבע מדהימה, בדרך ארוחת צהריים טעימה על הסירה. כל הטיול זה סדרה של איים כשכל פעם הסירה הגדולה עוצרת ליד אי, נכנסים לקאנו ביחד עם מדריכ/ה ודרך מערה בסלע נכנסים ללגונה פנימית בתוך האי. מדהים. על הדרך רואים ציפורים, קופים, סרטנים, דגים, זוחלים ועוד. אח"כ שטנו לחוף מבודד ונתנו לנו זמן לחתור בעצמנו למי שרצה. המדריכים קשרו את כל הקאנואים ביחד הפוכים וארגנו תחרות ריצה/נפילה שהייתה כיפית ומצחיקה. אחרי ארוחת הערב הכנו Kratong מסורתי עשוי מעלים ופרחים שמשיטים על המים כדי להגיד תודה וסליחה. עקרונית עושים את זה פעם בשנה בחג מיוחד אבל כדרכם של דברים תיירותיים עשינו את זה "just for show" ועדין היה ממש נחמד ומיוחד. בסוף הערב הקאנו שט במים עם פלקטון זוהר, מחזה פשוט מרהים וסוף מהמם לטיול. כשחזרנו למלון היה כבר אחרי עשר בלילה, הזמנו קוקטיילים ונשנושים, דניאל התרוצץ לידנו ואנחנו נהננו מתחושת חופש אמיתית.

  

יום 7 - פוקט

עוד בוקר מאוחר במלון ועוד ארוחת בוקר מוצלחת. אפשר להתרגל לזה... בצהריים קפצנו לחוף Laem Sing המדהים. כדי לרדת לחוף יורדים מלא מלא מלא מדרגות אבל זה לגמרי שווה את הפנינה היפה שנמצאת למטה. הרבה עצים וצל, קצת דוכנים אבל לא יותר מידי, אווירה רגועה וכיפית. בחלק הכי דרומי יש לגונה קטנה ורדודה בלי גלים ועם הרבה צל, מקום מושלם לדניאל. אח"כ חזרנו למלון. אורי לקח את דניאל ואני עשיתי שיעור שייט בקטמרן קטן שהיה ממש מגניב ואחריו עוד שיעור wind surfing שהיה עוד יותר מגניב. בסופו הצלחתי ממש לגלוש בלי ליפול. אחרי קצת זמן בבריכה יצאנו למופע הפנטסי שמלא המליצו עליו. בדיעבר מיותר ומבאס על כל החיות שכלואות שם. המופע והמקום עצמו מאוד מושקעים אבל מתוייר להחריד. 

יום 8 - פוקט

החלטנו לנסוע לפאטונג, החוף המרכזי של פוקט. החוף המוני, מתוייר ומלוכלך. מאוד שונה מחוף באנג טאו השליו שצמוד למלון. אני רציתי לנסות אווירה קצת אחרת אז אורי זרם איתי ודניאל ישן שעה על מגבת על החוף. ביום הראשון שלנו בפוקט דניאל ניסה להיכנס לים והיו כמה גלים גדולים שהפילו אותו. מאז הוא מסרב להיכנס למים ונכנס להיסטריה כשאחד מאיתנו מתרחק ממנו על החוף. מה שדי מבאס אבל לומדים להתמודד גם עם זה. לפחות את החול הוא ממש אוהב. בדרך חזרה למלון עצרנו לעשות זורבינג - כדור שקוף ענק מפלסטיק שמתגלגל במורד גבעה כשאת בתוכו. חוויה מגניבה וכיפית. עצרנו גם בתצפית על חוף Leam Sing מאתמול שהייתה יפיפיה. אחה"צ דניאל היה עייף והיו כמה רגעים קשים, קיווינו ליום חדש עם אנרגיות אחרות. 

יום 9 - עוברים לריילי

ב8:45 היינו עם כל המזוודות והילד על המעבורת המהירה לריילי. מול חופי ריילי מחליפים סירה ל-long boat כי אין מזח בריילי. אין גם כבישים בריילי. הסירות האלו נחשבות מסימני ההיכר של חופי תאילנד. הסירה מגיעה כמעט עד החוף ואז קופצים עם התינוק והמזוודות למים הרדודים וסוחבים אותם לחול. המלון היה חביב אבל משמעותית פחות מפנק מהמלון בפוקט. החדרים היו ישנים ולא נקיים מאוד. באופן כללי ריילי זה לא מקום נקי מאוד. מדובר בחצי אי שחסום מהיבשת ע"י רכס הרים כך שבפועל המקום מתפקד כמו אי. אין כבישים ואין ממש תברואה ברמה מספקת. אבל בכל זאת יש קסם שאני מאוד אהבתי. בניגוד לפוקט שהרגישה מאוד מתויירת ובעצם המלון שם היה יכול להיות בכל פינה בעולם, ריילי "צועקת" תאילנד בכל הכוח. חופים מדהימים, מחירים זולים יחסית וטיילת חמודה בצד המזרחי. כשחשבתי על תאילנד, ככה דמיינתי אותה. בשקיעה הלכנו לחוף פרננג היפיפיה. הייתה מוזיקה מהמסעדה ליד ואווירת קסם באוויר.

יום 10 - צלילה בקופיפי

הזמנו יום מראש סיור צלילה מסירה באיזור קופיפי. יש שתי צלילות וסגרנו איתם שנתחלף באמצע - צלילה אחת אני וצלילה אחת אורי בזמן שהשני מחכה עם דניאל על סירה. לא אשקר, היו רגעים בתחילת הסיור הזה שהייתי בטוחה שעשינו טעות ולבלות תשע שעות עם בן שנתיים על סירה בלי שהוא יכול לרדת יהיה נורא, אבל בסוף היה מוצלח למדיי. ניסנו לשדל אותו להיכנס למים עם גלגל מתנפח אבל הוא ממש פחד לרדת מהסירה. אורי היה מאוד מרוצה מהצלילה הראשונה. הם ראו דגים מגניבים ואפילו כרישים. אני עשיתי את הצלילה השניה והיא הייתה במיקום פחות מוצלח, הראות הייתה לא משהו ולא היו הרבה חיות. חזרנו לסירה, אכלנו צהריים בינוני מינוס וישנו שנ"צ נהדר בשעתיים חזרה לריילי. 

אחה"צ עליתי לתצפית בזמן שאורי היה עם דניאל בחוף. שביל תלול, חלק ומפחיד שמוביל לתצפית מרהיבה על חצי האי. את השקיעה שוב עשינו בחוף פרננג הנפלא. דניאל עמד מול השמש ודקות ארוכות פשוט בהה בים. מעניין מה עבר לו בראש באותם רגעים. הוא מן הסתם לא יזכור את זה אבל אלו היו דקות יפות כל כך. אכלנו אורז ופירות ים בערב וכולנו חטפנו קלקול קיבה מהסרטים. 

 

יום 11 -  ריילי

דניאל התחיל להקיא ב3 בלילה וב5 הפציץ את הטיטול במשהו מזעזע מלתאר. מה שכן בהמשך התעורר בבוקר והרגיש מצויין.  אני ביליתי את רב היום בין המיטה לשירותים. דניאל היה מקסים ונתן לי לנוח תוך כדי שהוא העסיק את עצמו במסכים. אורי קם מוקדם והלך לסדנאת בישול שקבע לעצמו (בתזמון לא מוצלח למרות שהוא היה הכי בריא ביננו). הוא הרגיש יחסית בסדר, אבל בצהריים גם הוא נשבר. לא יצאנו מהחדר כל היום. היה די משעשע למרות האומללות הכללית. 

יום 12 - ריילי

את הבוקר בילינו בחוף, מנסים להתאושש בזמן שדניאל מתרוצץ על החול. אכלנו ארוחת צהריים מינימליסטית. המלצר הרים גבה כשהזמנו מנת שניצלונים וצ'יפס אחת לשלושתנו ואפילו אותה לא הצלחנו לסיים. 

הרגשתי יותר טוב. אורי גם השתפר אבל עדין היינו חלשים. מה עושים אנשים חלשים? הולכים לטפס על צוקים כמובן. ריילי הוא אחד מאתרי טיפוס הצוקים המפורסמים בעולם ומקום שתמיד רציתי לטפס בו. אז עם חולשה או בלי חולשה לא התכוונתי לוותר על ההזדמנות. הלכתי עם מדריך ועוד כמה תיירים. עשיני 4 מסלולים שחלקם היו קשים וחלקם היו כיפים, הייתה לי נפילה מרשימה של 3 מטר שהעלתה את האדרנלין ויצאתי עם תחושת סיפוק כיפית בסופו של יום. 

יום 13 - הדרך הביתה

את היום האחרון בריילי העברנו בחוף פרננג האהוב. קפצנו למערה בחוף שמלאה בפסולנים מפורשים מאוד של איברי מין זכריים, ואחרי צהריים בילינו בבריכה. התחלנו את הנסיעה הביתה שכללה שתי סירות ושלושה מטוסים. היה לא פשוט אבל לא נורא. 

כשרק התחלנו לדבר על הטיול הזה התלבטנו בכלל אם לנסוע. חשבנו שיהיה קשה, שדניאל לא יסתדר, שלא נהנה. בדיעבד היה נפלא, למרות הרגעים הקשים, ולא היו חסרים כאלו, היו הרבה יותר רגעי אושר. לראות את העולם דרך העיניים של דניאל זה פלא וכיף לעשות ביחד דברים שאוהבים.

 

 

טיפים ומסקנות אחרונות:

- לטייל עם ילד אחד היה יחסית קל וכיף. אפילו שהוא היה בן שנתיים ומידי פעם היה מוצא עצמו משתטח על הרצפה. זה שהוא עוד היה עושה שנ"צ בעגלה היה בכלל חלומי. טיולים שעשינו אח"כ כשהיה גדול יותר וכשאחותו הצטרפה היו שונים בתכלית.

- זה ממש נחמד להתפצל, לשמור על הילד בתורות ולעשות דברים מגניבים של מבוגרים כמו סדנאות בישול, צלילה, טיפוס צוקים או שיעורי שייט.

- בתאילנד צריך לשחרר בענייני בטיחות. בבית יש לו (אפילו היום בגיל 7) את מושב הבטיחות הכי טוב בשוק. בתאילנד הוא נסע בטוקטוקים על הברכיים ובמוניות בלי חגורות.

- עם ילדים בגיל הזה מומלץ בחום טיולון. אם מטיילים לבד לא להתבייש ופשוט לבקש עזרה מאנשים ברחוב כשצריך להרים את העגלה במדרגות. תמיד עזרו לי בשמחה.

- אם נוסעים למזרח - תשקלו להשאיר אותם בג'טלג כמה ימים. כיף לצאת בערב ולישון עד מאוחר.

- פוקט הוא אי ענק ומתוייר מידי שקשה להסתובב בו, לא רואה את עצמנו חוזרים לשם.

טיפים לטיול עם תינוקות

נסענו עם אלה לחו"ל כשהיא הייתה בת 3.5 חודשים. לדעתי גיל 3-6 חודשים הוא גיל מעולה לטיולים. אתם כבר אחרי החודשים הקשים של הניובורן ולפני שהם ממש רוצים לזוז לבד. הם לרב מבסוטים במנשא/עגלה וסתם שמחים להיות איתכם 24/7, לא דורשים אטרקציות מיוחדות, לא צריך לשבור את הראש עם טעימות והכנת אוכל ובאופן כללי איפה שמניחים אותם - שם הם נשארים, שזה יתרון גדול.
 

טיפים לאריזה (טיול באירופה)

אני בעד לארוז כמה שפחות, לקחנו סט בגדים לכל יום (2-3 שכבות כי נסענו ליעד קר) ועוד סט ספייר לכל התקופה. אם הבגדים היו נקיים מחזרתי ליום נוסף. מקסימום אם יש בעיה קונים עוד בגדים, תירוץ מצויין
* אנחנו לקחנו סלקל מהארץ ושכרנו כסא בטיחות לדניאל.

* מגבונים וטיטולים אפשר לקנות שם.
* לדעתי יותר נוח לקחת סל-רשת מאשר תיק עגלה גדול.
* לא צריך הרבה צעצועים, לקחנו קשת לעגלה ורעשן אחד.
* אם צריך סטריליזציה - יש שקיות של מדלה למיקרו במקום לקחת סטריליזטור שתופס מלא מקום.
* לדעתי בגיל הזה כדאי לקחת עגלה טובה ולא טיולון קל. לנו זה מאוד עזר ואפילו הצלחנו להעמיס את שני הילדים על הברייטקס (טיולון+סלקל). כשטסנו רק עם דניאל סביב גיל שנתיים לקחנו טיולון קטן וזול שעשה את העבודה.
* מנשא בד מעולה לטיסות והרדמות, מנשא ביורן מעולה להליכות במיוחד כשיש ביגוד חם - הכי קל להכניס ולהוציא את הילד.

 

אם יש אחים גדולים:
* כנל לגבי בגדים וצעצועים
* טאבלט זה אחלה דבר
* קחו בחשבון שאם יש הליכות אז אולי שווה לקחת טיולון/מנשא אפילו שהילד "גדול". אנחנו הסתדרנו עם הטיולון של הברייטקס לשניהם ולקחנו ארגו ליתר בטחון לדניאל (על הגב, הוא שוקל 13 קילו) אבל בסוף לא היה צורך.
* אם יש אופציה להקל בהליכה כמו רכבל או רכבת קטנה וחמודה - תמיד עדיף.
* זה בסדר להתפצל לפעמים, למשל בכל מיני מצודות אורי התרוצץ עם דניאל  בין האבירים לחרבות בזמן שאני ואלה שתינו שוקו בבית קפה. זה גם חוסך לכם עוד כרטיס.
 

מצד אחד תורידו ציפיות, זה טיול בקצב אחר ולא מספיקים כמו שהייתם רגילים מפעם. מצד שני אל תוותרו על הטיול ולא על דברים שחשובים לכם בטיול. כל ערב הצלחנו להרדים את אלה ויצאנו למסעדה בכיף איתה בעגלה, ביום האחרון אפילו ניסינו לעשות איתם חדר בריחה בלובליאנה שהיה האמת כשלון מוחץ, אבל לא בגלל הילדים. 
לדעתי אם סבבה לכם ביחד בארץ ואהבתם לטייל לפני הילדים, אז תהנו גם בחו"ל.

 

 

 

יש שם עוד ילד מתחת לסלקל והוא מבסוט ממש.