ניו אינגלנד 2015 משפחה מטיילת

לאורי היה כנס בבוסטון ולי היו שאיפות גדולות בחיים. רציתי לעשות את מבחן הרישוי האמריקאי לרופאים כדי שאם איכשהו מתישהו החיים יתנו לי הזדמנות לעבוד שם, שיהיה לי רשיון. בפועל נראה שפיסת הנייר עם החותמת היפה תשאר בארון בלי שיהיה לה שימוש, אבל יצא מזה יופי של טיול.

 

 

איפה: ניו המפשיר, סיילם, בוסטון, פילדלפיה.
מי: אורי (35), מירי (31), דניאל (שנתיים וחצי).
מתי: אוקטובר 2015
יעד טיסה: בוסטון

מסלול:

• יום 1 - נחיתה, מרדית, אשלנד.
• יום 2 - אני בפילדלפיה, אורי ודניאל rattle snake walk
• יום 3 - אני בפילדלפיה, אורי ודניאל squam lakes natural science center. 
• יום 4 - white mountains, franconia notch, cathedral ledge
• יום 5 - יום קניות ונסיעה לבוסטון.
• יום 6 - יום בסיילם.
• יום 7 - אורי בכנס, אני ודניאל עושים סיור בבוסטון.
• יום 8 - אורי בכנס, אני ודניאל עושים סיור בהארוורד.
• יום 9 - אורי בכנס, אני ודניאל הולכים לאקוואריום.
• יום 10 - בוסטון, לגו-לנד.
• יום 11 - טיסה הביתה.

מקומות לינה:
באשלנד ישנו בגלין האוס - B&B קסום שנראה כמו גלויה ומומלץ בחום. 

בבוסטון ישנו בהמפטון אין בשדה התעופה. לא זוכרת בדיוק למה בחרנו אותו, אולי קרבה לכנס של אורי. בכל מקרה זה היה מלון נוח עם חדרים מרווחים ובריכה מחוממת.

בפילדלפיה ישנתי אצל חברים.

סיפור מסע

הטיסה מת"א לבוסטון הייתה קשה! טסנו אלעל (טעות!), לא היו מסכים אישיים והאור מהמסכים הקומונלים העיר את דניאל שגם ככה לא הצליח להירדם כי היה לו לא נוח. בסוף הצלחתי לישון 4 שעות ברצף כשאורי היה עם דניאל מה שהיה מדהים. 

היום הראשון המשיך עם אווירת ג'טלג מפוקפקת ושונה מאוד מאווירת הג'טלג ההפוכה של תאילנד הזכורה לנו לטובה. דניאל היה עצבני, לא הבין למה הוא ער בשעות כאלה ועשה לנו חיים קשים. אחרי שלקחנו את הרכב השכור שלנו פתחנו את הבוקר בדיינר אמריקאי ומשם קפצנו לקניון של ניו המפשיר כי גוגל טען שיש שם דיסני סטור. לא היה, אבל קניתי נעליים, ביקרתי בהובי לובי ודניאל היה מבסוט מהמכוניות האלקטרוניות. התקשרנו לבעל הB&B שלנו כדי להתייעץ מה לעשות באיזור לפני שנגיע לאשלנד והוא המליץ לקפוץ לעיירה Meredith שנמצאת בדרך. ההמלצה התבררה להיות נהדרת. עיירה קטנה וציורית על שפת אגם מהמם ביום עם מזג אוויר מושלם. אחרי יום רגוע בעיירה הגענו לAshland. דניאל איבד את זה סופית, צרח הוא משוגע באמבטיה ונרדם ברגע שהראש פגע בכרית. 

 

למחרת אני תפסתי טיסה לפילי ואורי נשאר עם דניאל באשלנד. נפגשתי עם חברה שגרה בעיר ואכלנו פילי צ'יז סטייק באחד השווקים. ראינו את מרכז העיר ביחד ואח"כ נסעתי לפרבר לחברים אחרים שלי לערב משפחתי ישראלי אמריקאי ולילה חסר שינה בחרדות לקראת הבחינה מחר. הבחינה הייתה ארוכה ומייגעת, 12 מקרים והרבה שעות בהן את צריכה לא רק לזכור עובדות ולהראות שאת יודעת רפואה אלא גם להתנהג למופת כפי שמצופה מרופאה אמריקאית, כולל כל כללי הטקס. יש בזה מהו נחמד בנימוסין האלה, מודה שהיום, חמש שנים אחרי, אני עדין זוכרת טיפים "לבחינה" שהפכו אותי לרופאה טובה, קשובה ורגישה יותר. אחרי הבחינה היו עוד כמה שעות עד הטיסה שלי, עשיתי סיבוב בשייק שאק ויוניקלו, מודה שזאת עיר שקצת חסר בה קסם וחיכיתי כבר לחזור לאורי ודניאל בטבע הקסום של ניו אינגלנד.

 

הבנים עשו ביומיים האלו את הrattle snake walk שהיה מסלול יפה ומגניב. וביקרו בsquam lakes natural science center.

ביום הרביעי עשינו גיחה קצרצרה לאיזור ה-white mountains המדהים וטיילנו שם. טבע עוצר נשימה עם המון מסלולים שמתאימים לכל המשפחה, עשינו מסלול קצר ב-flume gorge וטיילנו ברכב לאורך ה-Kancamagus highway עם עצירות בכל מיני נקודות חן קטנות לאורך הדרך. בסוף היום נסענו לCathedral Ledge שם יש תצפית מהממת. נפלו עם תזמון מושלם של סתיו וצבעי שלכת נהדרים. בכל information יש מפות של הסביבה עם המלצות לאיך ואיפה כדאי לנסוע. 

למחרת נסענו לבוסטון. בדרך עשינו קצת קניות, היינו באאוטלט וגם מצאנו מקום שהיה בו שילוב מושלם של חנויות שאני רציתי (בעיקר חנויות יצירה) וג'ימבורי לילדים באותו רחוב. דניאל ואורי היו שעתיים בג'ימבורי ענק שאי אפשר לדמיין כזה בישראל ואני חרשתי על מדפי המייקלס. 

 

ביום הראשון שלנו בבוסטון אורי היה צריך לעשות סט-אפ קצר בבוקר ואח"כ נסענו ביחד לסיילם. הגענו בדיוק בזמן ובעונה הנכונה. האווירה בעיירת המכשפות הייתה מחשמלת. מלא אנשים מחופשים, מיצגים, דוכנים, מתקני שעשועים וחנויות.

בשלושת הימים שנשארו בבוסטון אורי בעיקר עבד ואני ודניאל טיילנו. עשינו סיור מודרך בעיר שהיה מעניין ומוצלח, דניאל התנהג למופת. הוא קיבל עוגיה כל רבע שעה על מנת לשמור על סבלנות בזמן סיור של שעתיים. נסענו להארוורד לחוות קצת אווירה, הלכנו לאקוואריום שם היה לדניאל (וגם לי) טנטרום מהסרטים וקינחנו ביחד עם אורי ביום האחרון בלגו לנד. היה קצת קשה לטייל לבד בלי אורי אבל הפקנו את המיטב מהעיר היפה הזאת.

 

בשדה גילינו שהטיסה חזרה נדחתה. מאות ישראלים עמדו מיואשים ליד דלפקי אלעל כשהודיעו להם שיצטרכו לבלות עוד יממה וחצי בארה"ב כי אלעל לא טסים בשבת. אורי עשה סיבובון לדלפקים של טורקיש והשיג לנו החלפה לטיסה עם קונקשן באיסטנבול. התנאים היו משמעותית טובים יותר מהטיסה הלוך וידענו שעם אלעל נשאף שלא לטוס יותר. 

(בימי קורונה אלו אני מוכנה לטוס גם עם אוטובוס מעופף, העיקר לטוס לאנשהו...)

טיפים והערות

- ארה"ב זה גן עדן של קניות אבל מומלץ לא לבזבז על זה יותר מידי זמן, בטח לא אם אתם עם ילד. הזמנו הרבה דברים באמזון ושלחנו למלון, חשוב לוודא מראש שהם לא גובים עמלה. יש מלונות שעלולים לקחת מכם 10$ לחבילה! אם כבר החלטתם ללכת לקניון או אאוטלט, תבדקו אם יש ג'ימבורי בסביבה ותחסכו עוגמת נפש לכולם ע"י זה שתתפצלו. 

- אנחנו תמיד אוהבים סיורים, זה מעניין ומאפשר לגלות קצת יותר על המקום. ללכת עם ילד קטן זה לא תמיד פשוט אבל אפשרי, במיוחד אם יש תיק מלא בהפתעות טעימות. 

- מסעדת legal sea food היתה טעימה ונחשבת מקום מוכר ומומלץ.

- סיילם באוקטובר זאת חוויה מהממת. 

- יום אחד לאיזור ה-white mountains זה ממש מעט מידי למי שאוהב לטייל וטבע. למי שמגיע לשם בקיץ ובכושר יש מסלולי הליכה רבים וה-appalachian trail עובר דרך הפארק. זה טרק אייקוני של חצי שנה שעולה מג'ורג'יה עד מיין. 2200 מייל של הליכה רציפה. אפשר לעשות כמובן גם חלקים קצרים ממנו, באיזור הזה יש בקתות שצריך להזמין מראש. 

Maybe someday 😜

תאילנד 2015 - משפחה מטיילת

כשאנשים שמעו שאנחנו לוקחים פעוט לתאילנד היו אלו שאמרו שהשתגענו סופית ואלו שטענו שתאילנד זה גן עדן, במיוחד לבני שנתיים. שמחנו לגלות שהאחרונים צדקו. 

 

 

 

 

רגע לפני שהתחלתי התמחות לאורי היה כנס של העבודה בבנקוק. חשבנו והתלבטנו ולבסוף החלטנו שאני ודניאל נצטרף אליו. אורי טס לפנינו ל-5 ימי עבודה והצטרפנו אח"כ אני ודניאל, משם המשכנו לטיול מדהים של שבועיים בתאילנד. 

איפה: בנקוק, פוקט, ריילי ביץ'.
מי: אורי (34), מירי (30), דניאל (שנה ו-11 חודשים).
מתי: 13-27 לינואר 2015
יעד טיסה: בנקוק (חברת תעופה תאי, עם קונקשן באירופה)
כמה: הטיסה של אורי הייתה לכנס על חשבון החברה, הטיסות שלי ושל דניאל היו על חשבון מיילים שאורי צבר בהמוני טיסות לחו"ל בשנתיים האחרונות. מבחינת עלות לינה, אני לא זוכרת מספרים מדויקים כי זה היה מזמן, אבל זכור לי שהמלון בפוקט היה בערך 1000 ש"ח ללילה ובריילי 500 ש"ח ללילה. באופן כללי הרגשנו שתאילנד כבר לא זולה כמו פעם (לפי דיווחים זרים).

מסלול:

יום 1 - נחיתה והתאקלמות
יום 2 - יום מקדשים בבנקוק
יום 3 - יום קניות ואקווריום
יום 4 - יום שווקים, טיסת ערב לפוקט
יום 5 - יום ים ובריכה
יום 6 - שייט למפרץ פאנג נגה
יום 7 - חוף ליאם סינג, אחה"צ בריסורט, מופע הפנטסי
יום 8 - חוף פטונג
יום 9 - מעבר בסירה לריילי, חופי ריילי
יום 10 - צלילות בקופיפי
יום 11 - מנוחה, סדנאת בישול
יום 12 - חופים, טיפוס צוקים
יום 13 - חופים, טיסה


מקומות לינה:

• בבנקוק ישנו במלון אמארי בולוורד, אחלה מיקום, מלון סביר, לא עפנו אבל שם היה הכנס של החברה שאורי עובד בה, אז היה מאוד נוח.
• בפוקט ישנו בריסורט מדהים שנקרא Outrigger Laguna Beach Resort.
• בריילי אין הרבה אופציות, אחת היא מלון 5 כוכבים מדהים אבל יקר, האופציות האחרות הן מלונות 3 כוכבים, בחרנו בריילי וילג'. מלון סבבה, מיקום מאוד נוח של החדר מול הבריכה, נקי ומסודר אבל משמעותית פחות מפנק מהיוקרה לה הורגלנו בפוקט.

סיפור מסע

 
יומיים לפני הטיסה דניאל העלה חום לכמעט 40. הימים היו ימי טרום קורונה ועדין, דאגתי מאוד. ד"ר אולגה המופלאה הרגיעה, דניאל הוריד את החום תוך 24 שעות ואני יצאתי לדרך עם בית מרקחת קטן. הטיסות היו סבירות בהחלט, דניאל ישן לסירוגין בטיסה הארוכה ואני הצלחתי אפילו קצת לנמנם.

 

יום 1 - בנקוק

נחתנו בצהריים בבנקוק ונסענו למלון במונית. כל העיר פקקים ובלגן. התקלחנו, התארגנו, אמרנו שלום לאורי שעבד ונסענו לקניון Terminal 21. חמוד. כל קומה מעוצבת כמו עיר אחרת בעולם, דוכני אוכל שווים אבל לא משהו מיוחד. דניאל מקסים. לפעמים ישן בעגלה, לפעמים מתרוצץ, רב הזמן מבסוט. היו כמה טנטרומים שיצאנו מהם ללא נפגעים. בערב אורי פרגן בבייביסטר ואני מפרגנתי לעצמי במסאג' בLevana. החלטנו להשאיר את דניאל כמה שאפשר על שעון ישראל, אז יצאנו לפאב סמוך למלון עד 1:00 למחרת הוא התעורר ב10:30. חלום. 

 

 יום 2 - בנקוק

אני ודניאל עשינו בראנץ' במקדונלדס ונסענו במונית לטיול מקדשים. ארמון המלך היה מאוד יפה ומרשים אך גם חם וצפוף. דניאל התרוצץ וכולם התפלאו מתלתלי הזהב של הילד. אנשים ניסו ללטף אותו, לתפוס אותו וסינית אחת אפילו הגדילה ראש ופשוט הרימה אותו למען סלפי... קריפי אך משעשע. היה קשה גם לרדוף אחרי דניאל וגם לצלם אז ויתרתי לגמרי על להבין את ההיסטוריה של המקום או לקרוא לעומק את ההסברים.

בדרך למקדש wat poh דניאל נרדם בעגלה לשנ"צ משובך של שעה וחצי. המקדש היה הפתעה ממש מוצלחת. פסל ענק של בודהה שוכב ממלא לגמרי את המקדש. מחזה מרשים מאוד. המקום יפה ופחות מתוייר מארמון המלך. משם לקחנו סירה לאיזור קוואסן. עשיתי קצת קניות וספגנו אווירת תיירות זולה. חזרנו למלון עם סירה ו-sky train וקינחנו בארוחה מגניבה לצוות ותחרות קולונוסקופיה (במכשירי הסימולציה שהחברה מוכרת).

 

יום 3+4 - בנקוק

ביומיים הנותרים בבנקוק בעיקר הסתובבנו בעיר ועשינו קצת קניות. גילינו את האקוואריום הנהדר בקניון siam paragon והלכו לשוק צ'טוצ'ק מה שהיה לא פשוט עם ילד קטן בקבוצה של הרבה מבוגרים. היה קשה להתמצא ודניאל איבד סבלנות מהר. 

הטיסה לפוקט עברה יחסית מהר עם טנטרום בודד בנחיתה כשביקשו שנקח לו את הטאבלט. הגענו למלון בלילה. המלון מדהים. יקר מאוד יחסית לתאילנד ומפנק ברמות שאין לתאר. בצ'ק אין חיכו לנו עם זרי פרחים ומיץ טבעי, יש מלא פעילויות, מלא בריכות וחוף מדהים. 

יום 5 - פוקט

התעוררנו בגן עדן. 

חוף לבן, מים בצבע תכלת ודקלים מול החלון. היתה גם פילפילונת שהיה אפשר ללטף ודניאל היה באקסטזה ממנה אבל תכלס זה קטע קצת מבאס. אחרי ארוחת בוקר מעולה העברנו את היום בים-בריכה-שנצ-בריכה-ים. בערב יצאנו מחוץ למלון למסעדת גריל די מוצלחת. 

יום 6 - שייט למפרץ Phang Nga

סיור שווה ומדהים. היה בזמנו מאורגן ע"י חברה בשם John Gray's Sea שקיבלנו המלצות עליה והיינו מאוד מרוצים. יצאנו ב11:00, שעה של שייט צפונה לשמורת טבע מדהימה, בדרך ארוחת צהריים טעימה על הסירה. כל הטיול זה סדרה של איים כשכל פעם הסירה הגדולה עוצרת ליד אי, נכנסים לקאנו ביחד עם מדריכ/ה ודרך מערה בסלע נכנסים ללגונה פנימית בתוך האי. מדהים. על הדרך רואים ציפורים, קופים, סרטנים, דגים, זוחלים ועוד. אח"כ שטנו לחוף מבודד ונתנו לנו זמן לחתור בעצמנו למי שרצה. המדריכים קשרו את כל הקאנואים ביחד הפוכים וארגנו תחרות ריצה/נפילה שהייתה כיפית ומצחיקה. אחרי ארוחת הערב הכנו Kratong מסורתי עשוי מעלים ופרחים שמשיטים על המים כדי להגיד תודה וסליחה. עקרונית עושים את זה פעם בשנה בחג מיוחד אבל כדרכם של דברים תיירותיים עשינו את זה "just for show" ועדין היה ממש נחמד ומיוחד. בסוף הערב הקאנו שט במים עם פלקטון זוהר, מחזה פשוט מרהים וסוף מהמם לטיול. כשחזרנו למלון היה כבר אחרי עשר בלילה, הזמנו קוקטיילים ונשנושים, דניאל התרוצץ לידנו ואנחנו נהננו מתחושת חופש אמיתית.

  

יום 7 - פוקט

עוד בוקר מאוחר במלון ועוד ארוחת בוקר מוצלחת. אפשר להתרגל לזה... בצהריים קפצנו לחוף Laem Sing המדהים. כדי לרדת לחוף יורדים מלא מלא מלא מדרגות אבל זה לגמרי שווה את הפנינה היפה שנמצאת למטה. הרבה עצים וצל, קצת דוכנים אבל לא יותר מידי, אווירה רגועה וכיפית. בחלק הכי דרומי יש לגונה קטנה ורדודה בלי גלים ועם הרבה צל, מקום מושלם לדניאל. אח"כ חזרנו למלון. אורי לקח את דניאל ואני עשיתי שיעור שייט בקטמרן קטן שהיה ממש מגניב ואחריו עוד שיעור wind surfing שהיה עוד יותר מגניב. בסופו הצלחתי ממש לגלוש בלי ליפול. אחרי קצת זמן בבריכה יצאנו למופע הפנטסי שמלא המליצו עליו. בדיעבר מיותר ומבאס על כל החיות שכלואות שם. המופע והמקום עצמו מאוד מושקעים אבל מתוייר להחריד. 

יום 8 - פוקט

החלטנו לנסוע לפאטונג, החוף המרכזי של פוקט. החוף המוני, מתוייר ומלוכלך. מאוד שונה מחוף באנג טאו השליו שצמוד למלון. אני רציתי לנסות אווירה קצת אחרת אז אורי זרם איתי ודניאל ישן שעה על מגבת על החוף. ביום הראשון שלנו בפוקט דניאל ניסה להיכנס לים והיו כמה גלים גדולים שהפילו אותו. מאז הוא מסרב להיכנס למים ונכנס להיסטריה כשאחד מאיתנו מתרחק ממנו על החוף. מה שדי מבאס אבל לומדים להתמודד גם עם זה. לפחות את החול הוא ממש אוהב. בדרך חזרה למלון עצרנו לעשות זורבינג - כדור שקוף ענק מפלסטיק שמתגלגל במורד גבעה כשאת בתוכו. חוויה מגניבה וכיפית. עצרנו גם בתצפית על חוף Leam Sing מאתמול שהייתה יפיפיה. אחה"צ דניאל היה עייף והיו כמה רגעים קשים, קיווינו ליום חדש עם אנרגיות אחרות. 

יום 9 - עוברים לריילי

ב8:45 היינו עם כל המזוודות והילד על המעבורת המהירה לריילי. מול חופי ריילי מחליפים סירה ל-long boat כי אין מזח בריילי. אין גם כבישים בריילי. הסירות האלו נחשבות מסימני ההיכר של חופי תאילנד. הסירה מגיעה כמעט עד החוף ואז קופצים עם התינוק והמזוודות למים הרדודים וסוחבים אותם לחול. המלון היה חביב אבל משמעותית פחות מפנק מהמלון בפוקט. החדרים היו ישנים ולא נקיים מאוד. באופן כללי ריילי זה לא מקום נקי מאוד. מדובר בחצי אי שחסום מהיבשת ע"י רכס הרים כך שבפועל המקום מתפקד כמו אי. אין כבישים ואין ממש תברואה ברמה מספקת. אבל בכל זאת יש קסם שאני מאוד אהבתי. בניגוד לפוקט שהרגישה מאוד מתויירת ובעצם המלון שם היה יכול להיות בכל פינה בעולם, ריילי "צועקת" תאילנד בכל הכוח. חופים מדהימים, מחירים זולים יחסית וטיילת חמודה בצד המזרחי. כשחשבתי על תאילנד, ככה דמיינתי אותה. בשקיעה הלכנו לחוף פרננג היפיפיה. הייתה מוזיקה מהמסעדה ליד ואווירת קסם באוויר.

יום 10 - צלילה בקופיפי

הזמנו יום מראש סיור צלילה מסירה באיזור קופיפי. יש שתי צלילות וסגרנו איתם שנתחלף באמצע - צלילה אחת אני וצלילה אחת אורי בזמן שהשני מחכה עם דניאל על סירה. לא אשקר, היו רגעים בתחילת הסיור הזה שהייתי בטוחה שעשינו טעות ולבלות תשע שעות עם בן שנתיים על סירה בלי שהוא יכול לרדת יהיה נורא, אבל בסוף היה מוצלח למדיי. ניסנו לשדל אותו להיכנס למים עם גלגל מתנפח אבל הוא ממש פחד לרדת מהסירה. אורי היה מאוד מרוצה מהצלילה הראשונה. הם ראו דגים מגניבים ואפילו כרישים. אני עשיתי את הצלילה השניה והיא הייתה במיקום פחות מוצלח, הראות הייתה לא משהו ולא היו הרבה חיות. חזרנו לסירה, אכלנו צהריים בינוני מינוס וישנו שנ"צ נהדר בשעתיים חזרה לריילי. 

אחה"צ עליתי לתצפית בזמן שאורי היה עם דניאל בחוף. שביל תלול, חלק ומפחיד שמוביל לתצפית מרהיבה על חצי האי. את השקיעה שוב עשינו בחוף פרננג הנפלא. דניאל עמד מול השמש ודקות ארוכות פשוט בהה בים. מעניין מה עבר לו בראש באותם רגעים. הוא מן הסתם לא יזכור את זה אבל אלו היו דקות יפות כל כך. אכלנו אורז ופירות ים בערב וכולנו חטפנו קלקול קיבה מהסרטים. 

 

יום 11 -  ריילי

דניאל התחיל להקיא ב3 בלילה וב5 הפציץ את הטיטול במשהו מזעזע מלתאר. מה שכן בהמשך התעורר בבוקר והרגיש מצויין.  אני ביליתי את רב היום בין המיטה לשירותים. דניאל היה מקסים ונתן לי לנוח תוך כדי שהוא העסיק את עצמו במסכים. אורי קם מוקדם והלך לסדנאת בישול שקבע לעצמו (בתזמון לא מוצלח למרות שהוא היה הכי בריא ביננו). הוא הרגיש יחסית בסדר, אבל בצהריים גם הוא נשבר. לא יצאנו מהחדר כל היום. היה די משעשע למרות האומללות הכללית. 

יום 12 - ריילי

את הבוקר בילינו בחוף, מנסים להתאושש בזמן שדניאל מתרוצץ על החול. אכלנו ארוחת צהריים מינימליסטית. המלצר הרים גבה כשהזמנו מנת שניצלונים וצ'יפס אחת לשלושתנו ואפילו אותה לא הצלחנו לסיים. 

הרגשתי יותר טוב. אורי גם השתפר אבל עדין היינו חלשים. מה עושים אנשים חלשים? הולכים לטפס על צוקים כמובן. ריילי הוא אחד מאתרי טיפוס הצוקים המפורסמים בעולם ומקום שתמיד רציתי לטפס בו. אז עם חולשה או בלי חולשה לא התכוונתי לוותר על ההזדמנות. הלכתי עם מדריך ועוד כמה תיירים. עשיני 4 מסלולים שחלקם היו קשים וחלקם היו כיפים, הייתה לי נפילה מרשימה של 3 מטר שהעלתה את האדרנלין ויצאתי עם תחושת סיפוק כיפית בסופו של יום. 

יום 13 - הדרך הביתה

את היום האחרון בריילי העברנו בחוף פרננג האהוב. קפצנו למערה בחוף שמלאה בפסולנים מפורשים מאוד של איברי מין זכריים, ואחרי צהריים בילינו בבריכה. התחלנו את הנסיעה הביתה שכללה שתי סירות ושלושה מטוסים. היה לא פשוט אבל לא נורא. 

כשרק התחלנו לדבר על הטיול הזה התלבטנו בכלל אם לנסוע. חשבנו שיהיה קשה, שדניאל לא יסתדר, שלא נהנה. בדיעבד היה נפלא, למרות הרגעים הקשים, ולא היו חסרים כאלו, היו הרבה יותר רגעי אושר. לראות את העולם דרך העיניים של דניאל זה פלא וכיף לעשות ביחד דברים שאוהבים.

 

 

טיפים ומסקנות אחרונות:

- לטייל עם ילד אחד היה יחסית קל וכיף. אפילו שהוא היה בן שנתיים ומידי פעם היה מוצא עצמו משתטח על הרצפה. זה שהוא עוד היה עושה שנ"צ בעגלה היה בכלל חלומי. טיולים שעשינו אח"כ כשהיה גדול יותר וכשאחותו הצטרפה היו שונים בתכלית.

- זה ממש נחמד להתפצל, לשמור על הילד בתורות ולעשות דברים מגניבים של מבוגרים כמו סדנאות בישול, צלילה, טיפוס צוקים או שיעורי שייט.

- בתאילנד צריך לשחרר בענייני בטיחות. בבית יש לו (אפילו היום בגיל 7) את מושב הבטיחות הכי טוב בשוק. בתאילנד הוא נסע בטוקטוקים על הברכיים ובמוניות בלי חגורות.

- עם ילדים בגיל הזה מומלץ בחום טיולון. אם מטיילים לבד לא להתבייש ופשוט לבקש עזרה מאנשים ברחוב כשצריך להרים את העגלה במדרגות. תמיד עזרו לי בשמחה.

- אם נוסעים למזרח - תשקלו להשאיר אותם בג'טלג כמה ימים. כיף לצאת בערב ולישון עד מאוחר.

- פוקט הוא אי ענק ומתוייר מידי שקשה להסתובב בו, לא רואה את עצמנו חוזרים לשם.

טיפים לטיול עם תינוקות

נסענו עם אלה לחו"ל כשהיא הייתה בת 3.5 חודשים. לדעתי גיל 3-6 חודשים הוא גיל מעולה לטיולים. אתם כבר אחרי החודשים הקשים של הניובורן ולפני שהם ממש רוצים לזוז לבד. הם לרב מבסוטים במנשא/עגלה וסתם שמחים להיות איתכם 24/7, לא דורשים אטרקציות מיוחדות, לא צריך לשבור את הראש עם טעימות והכנת אוכל ובאופן כללי איפה שמניחים אותם - שם הם נשארים, שזה יתרון גדול.
 

טיפים לאריזה (טיול באירופה)

אני בעד לארוז כמה שפחות, לקחנו סט בגדים לכל יום (2-3 שכבות כי נסענו ליעד קר) ועוד סט ספייר לכל התקופה. אם הבגדים היו נקיים מחזרתי ליום נוסף. מקסימום אם יש בעיה קונים עוד בגדים, תירוץ מצויין
* אנחנו לקחנו סלקל מהארץ ושכרנו כסא בטיחות לדניאל.

* מגבונים וטיטולים אפשר לקנות שם.
* לדעתי יותר נוח לקחת סל-רשת מאשר תיק עגלה גדול.
* לא צריך הרבה צעצועים, לקחנו קשת לעגלה ורעשן אחד.
* אם צריך סטריליזציה - יש שקיות של מדלה למיקרו במקום לקחת סטריליזטור שתופס מלא מקום.
* לדעתי בגיל הזה כדאי לקחת עגלה טובה ולא טיולון קל. לנו זה מאוד עזר ואפילו הצלחנו להעמיס את שני הילדים על הברייטקס (טיולון+סלקל). כשטסנו רק עם דניאל סביב גיל שנתיים לקחנו טיולון קטן וזול שעשה את העבודה.
* מנשא בד מעולה לטיסות והרדמות, מנשא ביורן מעולה להליכות במיוחד כשיש ביגוד חם - הכי קל להכניס ולהוציא את הילד.

 

אם יש אחים גדולים:
* כנל לגבי בגדים וצעצועים
* טאבלט זה אחלה דבר
* קחו בחשבון שאם יש הליכות אז אולי שווה לקחת טיולון/מנשא אפילו שהילד "גדול". אנחנו הסתדרנו עם הטיולון של הברייטקס לשניהם ולקחנו ארגו ליתר בטחון לדניאל (על הגב, הוא שוקל 13 קילו) אבל בסוף לא היה צורך.
* אם יש אופציה להקל בהליכה כמו רכבל או רכבת קטנה וחמודה - תמיד עדיף.
* זה בסדר להתפצל לפעמים, למשל בכל מיני מצודות אורי התרוצץ עם דניאל  בין האבירים לחרבות בזמן שאני ואלה שתינו שוקו בבית קפה. זה גם חוסך לכם עוד כרטיס.
 

מצד אחד תורידו ציפיות, זה טיול בקצב אחר ולא מספיקים כמו שהייתם רגילים מפעם. מצד שני אל תוותרו על הטיול ולא על דברים שחשובים לכם בטיול. כל ערב הצלחנו להרדים את אלה ויצאנו למסעדה בכיף איתה בעגלה, ביום האחרון אפילו ניסינו לעשות איתם חדר בריחה בלובליאנה שהיה האמת כשלון מוחץ, אבל לא בגלל הילדים. 
לדעתי אם סבבה לכם ביחד בארץ ואהבתם לטייל לפני הילדים, אז תהנו גם בחו"ל.

 

 

 

יש שם עוד ילד מתחת לסלקל והוא מבסוט ממש.

מאדלייד למלבורן 2005

בשבועיים האחרונים כבר הייתי עייפה, לא כתבתי הרבה והצלחתי להשמיד בטעות כמעט את כל התמונות שהיו לי מהתקופה האחרונה של הטיול. נשאר רק מה שבזכרון

אחרי חודשיים קסומים של ניוזילנד ועם ממש מעט כסף בכיס נחתתי במלבורן. שילמתי על אוטובוס לאדלייד וביליתי יומיים בעיר עם תקציב דל מאוד וקצת באסה כללית של סוף טיול. מלבורן תמיד תהיה עבורי המקום הכי קרוב והכי רחוק מהבית. רגע לפני הסוף אבל עוד לא. 

הייתי עוד עשרה ימים באדלייד עם סבתא והחברים, לא היה שום דבר מיוחד, היה רגוע ומשפחתי כזה. משם לקחנו סיור של ארבעה ימים בGreat Ocean Road היפיפה חזרה למלבורן. באיזור הכי יפה סבתא פירגנה לי בטיסת מסוק מרהיבה ובלתי נשכחת, היא פחדה לעלות בעצמה ואמרה לי שאהנה בשביל שתינו. 

אחד הדברים שהטיול המופלא הזה גרם לי להבין בצורה הברורה ביותר, זה כמה אני אוהבת את הבית, וכמה כבר רציתי לחזור. 

“It became my home not while I was living there, but only after I had left it. Then it became home, and took its place on the horizon”

-          Erich Maria Remarque

 

האי הצפוני של ניוזילנד - פרק שמיני ואחרון 2005

נפרדתי מאלון, לקחתי את התיק הכבד ועברתי במעבורת לוולינגטון. היה לי עצוב. האי הצפוני לא ירוק מספיק אחרי הירוק הזוהר של הטרקים בדרום. היה מוזר להיות בתוך עיר. ישנתי בHIT (ארגון של נוצרים מסיונרים שמארחים ישראלים) לא מוצלח ורציתי כבר לברוח. אחרי יומיים של התארגנות בעיר וביקור במוזאון טה-פפה המרשים המשכתי הלאה. 

בניגוד לHIT המבאס של וולינגטון הHIT הבא היה מדהים. בית יפיפה באמצע שום מקום, זוג מבוגר עם מלא סיפורים ובית חם מאוד. אחרי הרבה שעות נסיעה ושתי טרמפיסטיות צעירות שהחליטו לסוע לטאופו הגעתי לאכסנייה בטונגרירו. אכסנייה שהיה בה קיר טיפוס מגניב ויחס מגעיל מצד הצוות. פגשתי גם את נטלי המהממת שטיילנו ביחדבשבוע האחרון שלי בניוזילנד. 

למחרת אני ונטלי עשינו את הטונגרירו. טרק שגם בימים הטובים של אמצע הקיץ הניו זילנדי לעיתים סגור בגלל מזג אוויר. אנחנו היינו כבר במאי, כמעט חורף, וזכינו ליום מופלא. שמים כחולים לחלוטין בטיול יום יפיפה ומיוחד עם נופים שעוד לא הכרתי בניו זילנד. נוף געשי קדום ועצום, צבעים מרהיבים שנוצרו במערבולות שעולות ממעמקי האדמה. 

יום אחרי הטרק המרהיב נסענו לאגם טאופו הענק שנוצר בהתפרצות וולקנית לפני 26 אלף שנים. כמקובל, עשינו שם צניחה חופשית. נכנסו לחליפות הצניחה, הכרתי את פרדי המדריך, והתחלנו לעלות לגובה 12,000 רגל. בקו העננים פרדי סיפר לי שפה הוא יפתח את המצנח, כשנהיה בחצי הדרך למטה. כשהגענו לגובה המטרה אנשים התחילו לקפוץ מהמטוס, נשארנו בסוף אני ופרדי, חיוך אחרון למצלמה וקפצנו החוצה. 

זה היה פחות מפחיד מבאנג'י כי המוח שלך לא באמת מעכל את הגובה. זה פשוט נראה כמו תמונת פנורמה ממש יפה ואת לא מבינה שאת צונחת במהירות אדירה מטה. האדרנלין זרם ולא הצלחתי אפילו לצעוק, מרב מהירות הצניחה. 45 שניות עברו מהר וכמובטח פרדי פתח את המצנח בגובה העננים. נחתנו בשלום ועם תחושת אופוריה עילאית. 

משם המשכנו לאורקי קוראקו. חוויה גאותרמית במקום מקסים ולא מאוד מתוייר יחסית לאופציות האחרות (נכון ל2005). יער שעשרות בריכות מעלות עשן מפוזרות בו, ריח של ביצים סרוחות אבל יפה בצורה מרשימה. היינו ברוטורואה בקצרה, לא הספקנו לראות מופע מאורי אבל הלכנו לבית הקיווי והיה מרתון בעיר שהיה מגניב. בבית הקיווי אוספים את הביצים מהטבע ומגדלים אותם עד למשקל של קילו ואז משחררים שוב לטבע, כך הם מעלים משמעותית את סיכויי ההשרדות של הקיווים ובעצם מונעים את הכחדתם. רואים את הציפורים ממש מקרוב, אסור להרעיש או לצלם. 

עשינו שייט תולעים זוהרות במערות וייטומו. הייתה מדריכה הזוייה ומשעמת אבל המראה בהחלט מרשים. בהתחלה נמצאים במערות ענקיות ויפיפיות ובהמשך גולשים בדממה מתחת לתקרה נמוכה עם אלפי נקודות זוהרות מעלינו. גלקסיות שלמות מתחת לאדמה. 

חתכנו צפונה לכבישים הקטנים של Northland. ישנו אצל מארחים מקסימים (הזוג שנתן לי טרמפ אחרי הרוטברן!) ובעיקר נהננו מהנופים והדרכים, היינו בgoat island marine res ובחופים היפים באיזור whangarai. באחד הימים האחרונים הלכתי לצלול בpoor knights islands. היה מדהים. כל מיני יצורים מדהימים שחיים במים הקרים של ניו זילנד, מדוזות קטנות וזוהרות, מורנות ודגים ענקיים. באוקלנד הסתובבתי בעיר, עשיתי קצת קניות ועליתי לסקאי טוואר אבל בעיקר הייתי עצובה שנגמר. 

חודשיים בניו זילנד שהיו קצרים מידי, השאירו הרבה טעם של עוד ושינו אותי לתמיד.

האי הדרומי של ניו זילנד - פרק שביעי 2005 - אייבל טזמן

התחלנו את הבוקר בתרגולת התהפכות של הקייאק שלנו. היה קר וקצת קשה אבל לגמרי שווה את החוויה. עברנו מחוף מוזהב אחד לפיסת גן עדן שניה. אחרי חמש שעות בקייאק הגענו לגן עדן. חוף מבודד לחלוטין, רק אנחנו ועוד 4 אנשים. אתר קמפינג בין עצים ירוקים ולצד אוקיאנוס עם מים בצבע טורקיז. צוקים ואיים מסתכלים עליך מהאופק. ללילה אחד קסום זו הייתה החצר האחורית שלנו. "החננו" את הקאייק והקמנו את האוהל. רבצנו בשבך, מקשיבים לרחש הגלים ומתענגים על כמות המזון האדירה שהבאנו. אחרי הרבה טרקים שבהם התקמצנו על כל גרם נוסף של משקל שצריך לסחוב על הגב, פה הקייאק סחב את הכל, כולל המרשמלו והשוקו.

התעוררתי בבוקר לראות את הזריחה. השמים בהקו באלפי גוונים תוך כדי שהשמש עלתה מתוך האוקיאנוס מעל האופק. הייתי לבד על החוף, פיסת חול צהובה קטנה בין שני צוקים ירוקים, תיאטרון מופלא לצפות בו בזריחה. היה בוקר נפלא ללא עננים, ישבתי ליד הקאייק ובהיתי ביצירת אומנות מדהימה של הטבע. אחרי הזריחה חזרתי לאוהל וישנו עד מאוחר. אכלנו ארוחת בוקר לאט ולא מיהרנו לעזוב את המקום הנפלא הזה. בצהריים התחלנו לחתור חזרה. היום היה יפיפה, הים היה שקט והחלטנו להקיף את ה-Edele island. בצד השני של האי גילינו מושבה של כלבי ים שחלקם קפצו למים והתקרבו לקייאק. היה מגניב ומיוחד. 

טרק האייבל טזמן הוא אחד ה-great walks היפים והמיוחדים ואחד הדברים שברור לי שאני רוצה לעשות שוב. בניגוד להרבה הליכות אחרות שדורשות רמת כושר, התייחבות מסויימת לטרק ארוך והתמודדות עם מזג אוויר קר פה זה אחר. אפשר לעשות את הטרק עם קייאק או ללכת בשביל. אפשר גם לשלב בין השניים. יש אפילו אפשרות שסירה תביא את התיק כל ערב לבקתה. ניתן לגוון מבחינת מספר הימים ומקומות הלינה והטרק מתאים גם לילדים.  

האי הדרומי של ניוזילנד - פרק שישי 2005 - החוף המערבי

מואנאקה אני ואלון עלינו צפונה. עצרנו ב-Blue pools שהיה נחמד, ב-Hasst pass שהיה מיותר לאור נסיון הטרקים שכבר צברנו וב-Knights point שהיתה נקודת תצפית יפה. בערב הגענו ל-Mathison Lake, היה מעונן ולא ראינו בכלל את ההרים אבל הייתה שקיעה מרהיבה לכיוון השני. 

למחרת הלכנו לסיור על קרחון פוקס. היה מקום רק בקבוצה של החצי יום והיה מגניב אבל קצת לא מספק. היה לנו מדריך חביב ומצחיק, הוא סיפר שהקרחון היה פעם הרבה יותר גדול והוא נמצא כעת בנסיגה מתמדת עד שיעלם בסופו של דבר. הגענו לקרח, שמנו קרמפונים ועלינו חצי שעה לאיזור עם קרח קצת פחות בוצי. הסתכלתי בקנאה על הקבוצה של מטפסי הקרח וחזרנו חזרה.

בערב הספקנו לחזור לצילומים חוזרים של אגם מטיסון, הפעם בלי עננים ועם צילומים אייקונים של הר הטזמן. 

 

למחרת הקענו לאוקריטו. אחת הפנינות של הטיול. אכסניה קטנטנה ומהממת עם פינוקים הרבה מעבר לתקציב הרגיל שלנו. היינו רק אני אלון ושתי נשים מבוגרות שלימדתי אותן את הדרך הנכונה לאכול טימטם. ישבתי כל הערב ליד האח הבוער וקראתי את צ'ארלי בממלכת השוקולד. בבוקר טיילתי לבד על החוף אספתי חתיכות drift wood, היה סגרירי וקודר אבל מיוחד ומקסים. 

אחרי לילה אחד במקום המקסים הזה נסענו צפונה להוקיטיקה, עיירה שמפורסת בעיקר בשלל חנויות הג'ייד שבה ופסטיבל האוכל המוזר. את הפסטיבל פספסנו אבל קניתי שתי שרשראות הכי זולות שהצלחתי למצוא למזכרת. משם המשכנו לארתורס פאס. עלינו לפסגה בשביל ה-Avalanch Peak, היה יום מדהים ונוף יפיפה העלייה נחשבת קשה יחסית אבל הייתי כבר בכושר שיא והיה מעולה. בדרך למטה הקסם נמוג. הברך סבלה ואני סבלתי איתה. כל צעד כאב וכל כמה צעדים היה צעד שכאב במיוחד. שותפי למסע הלך הרבה יותר מהר ממני בלי לחכות. היה קצת מבאס. אבל יצאו תמונות יפות... בערב פגשנו את יעל הישראלית ושתינו סחפנו זוג אמריקאים וזוג גרמנים לטורניר "יניב" סוער. 

למחרת הגענו לגריימאות' עיירה אפורה שאין מה לעשות בה חוץ מלחגוג סדר פסח באכסניית ה"ישראלית". עשרות ישראלים התקבצו לעיירה מרחבי האי הדרומי כדי לחגוג יחד. כבר בפינת הרחוב אפשר היה לזהות סימנים ראשונים של "ישראלידה". אנשים עם שרוואל ומראה ה"פרא אדם" הביאו איתם לעיירה הניוזילנדית אווירת בומבמלה ייחודית. אחרי משחק פיצוחים מסורתי של מי מכיר את מי מביה"ס/צבא/התנועה/ארוח הHIT המסיונרי באי הצפוני... שמנו על עצמנו את הסמרטוטים הכי יפים שלנו והתיישבנו ליד שולחן עם מלא יין ומצות. היין זרם כמו מים, האווירה הייתה מעולה, אחד החגים היותר מוצלחים ומיוחדים שהיו לי בחיים כולל ביצוע מרגש וקורע של "אחד מי יודע" בסוף הערב. ביומיים שהיינו שם שיחקנו פול, ראינו גבעת חלפון ומבצע סבתא והתחברנו עם מלא אנשים כיפים. יומיים קצרים עברו מהר ואז כולנו המשכנו הלאה.

 

מגריימאות' נסענו לנלסון לייקס. אחת הנסיעות היפות בטיול. ערפל מסתיר את הגבעות הירוקות שכל אחת ירוקה יותר מהשניה. עצים בודדים מציצים מבעד לערפל ונחל זורם לצד הדרך. אם חשקה נפשכם בטרק אמיתי, ובמקרה התמזל מזלכם והגעתם לניו זילנד - לכו לנלסון לייקס. הוא קשה, הוא מגוון, הוא מרהיב ביופיו, הוא סופרמן!

התחלנו את הטרק כשירד שלג. הלכנו שלוש שעות ל-lakehead  hut ושם נרדמתי ל12 שעות שהיו כ"כ חסרות לי אחרי יומיים בלי שינה באכסניית הישראלים. היום השני התחיל בארבע שעות הליכה ביער יפיפה. יער כמעט קסום שהכל מתמזג בו - העצים גדלים מהסלעים, וטחבים יוצאים מהעצים, ושלג עדין וחדש שמכסה את הכל בעדינות. אחר כך התחלנו לטפס לצד נחל שהפך עם הגובה לקרח. הסוף היה קשה אבל מספק כל כך להגיע לבקתת Angelus שנמצאת בפיסת נדל"ן נהדרת בגובה 2000 מטר בין 3 אגמים. את היום השלישי והאחרון אפשר לעשות על הרכס או בתוך עמק. היו רוחות חזקות אז בחרנו בדרך בעמק. היה זה ROUTE, כלומר הדרגה הנמוכה ביותר של שביל טרקים. דרך לא דרך שהתפתלה בלי סוף, מצד לצד, למעלה למטה, ולפעמים בתוך שדות בוץ שהגיעו לנו עד המותניים. חוויה? כן! מהנה? פחות! מסוג הדברים שנורא כיף לעשות – פעם אחת! בגבהים הנמוכים השלג הפך לגשם מה שרק הוסיף לחווית הבוציות. אחרי שנפלתי פעמיים תוך נסיון לחצות איזה נחל ויתרתי כליל על הרעיון הנשגב - להישאר יבשה, והמשכנו הלאה בין הנחלים הקפואים, השדות הבוציים והיערות שהאמיתיים שכל כך קל ללכת בהם לאיבוד. אחרי יום מייגע נפלנו באפיסת כוחות לתוך הארגז האחורי של ואן ששומר היערות שנהג בו הסכים למרבה המזל לתת לנו טרמפ חזרה לאוטו. מכוסי בוץ הגענו מאושרים ומותשים לאכסניה בסוף ההרפתקאה. נלסון לייקס היה ללא ספק אחד הטרקים הטובים!