טיפים לטיול קרוואן בארצות הברית

זה היה הטיול הראשון והיחיד שלנו עם קרוואן בינתיים. אז כל ההמלצות והטיפים האלו כמובן מוגבלים לנסיון האישי שלנו, ולארצות הברית, שהטיול בה בקרוואן שונה ב180 מעלות ממקומות אחרים כמו נורבגיה נגיד. 

לפני הטיול

תכנון - קודם כל, בניגוד למה שחשבתי, זה לא טיול ספונטני בכלל. הרבה מקומות ואטרקציות צריך להזמין הרבה הרבה זמן מראש. מבחינת השכרת הקרוואן עצמו - לפחות חצי שנה מראש, עדיף יותר. אנחנו הזמנו 5 חודשים מראש וכבר לא היה בדיוק את הגודל שרצינו. מבחינת מקומות לינה של קרוואן - המקומות הכי מוצלחים לדעתי הם לינה בstate and national park, מיקום מעולה תמיד, מקומות יפים, מרווחים. החסרון היחיד שנדיר שהם full hookups אבל אפשר להסתדר. ההזמנה נפתחת חודשים מראש באתר הזה ונסגרת מהר, לעיתים תוך דקות! יש חניונים פרטיים שלהם יש יותר זמינות, אבל הם יקרים יותר ולעיתים יש תחושה של סרדינים צפופים אחד ליד השני. גם לאתרים הפרטיים הטובים כדאי להירשם כמה שיותר זמן מראש. יש כל מיני מועדוני מנויים של חניוני קרוואנים כמו KOA או thousand trails. צריך לקרוא את האותיות הקטנות ולהבין את המגבלות.  לדעתי בטיול קצר זה לא בהכרח יחזיר את ההשקעה ויגביל אתכם לחניונים של חברה מסוימת שזה לא תמיד נוח. אני חושבת שבדיעבד הייתי משאירה יותר לילות לא סגורים בין העוגנים הגדולים שלנו כדי לאפשר גמישות, גם על חשבון לינה במקום פחות מוצלח. 

תשקלו טריילר - אני לא הצלחתי למצוא אופציות השכרה טובות, אבל לדעתי רב האמריקאים שיש להם RV משלהם נוסעים בטריילר (רכב שמחובר לחלק נפרד) ולא במוטורהום (הקרוואן הקלאסי שזה הכל רכב אחד). היתרונות של הטריילר הם הגמישות של להשאיר את החלק הגדול בחניון ולטייל בנוחות עם רכב רגיל וגם החגורות ברכב רגיל בטוחות יותר מהחגורות בחלק האחורי של הקרוואן. החסרון הוא קודם כל חוסר הזמינות של סידור כזה להשכרה. יש גם יתרון במוטורהום שהכל זמין לכם כל הזמן בזמן הנסיעה בין אם זה שירותים או מקרר, אבל זה בא על חשבון בטיחות כמובן. חסרון נוסף במוטורהום הוא שהחלק האחורי הוא קצת קופצני ואם הילדים שלכם רגישים מאוד לבחילות בנסיעות זה משהו שצריך לקחת בחשבון. 

תקחו קרוואן עם סלייד. סלייד זה חלק שנפתח בזמן שהקרוואן חונה ומגדיל משמעותית מאוד את שטח המחייה. 

לא קשור לקרוואן אבל כדאי לדעת שיש אטרקציות מסוימות שצריך להתאפס עליהן מראש. העיקריות היו דיסני, אנטילופ קניון וטיול ג'יפים בסדונה (גם סירה באגם פוואל בקיץ דורשת הזמנה חודשים מראש). מקומות שהזמנו אליהם מקום חודש מראש אבל לא בטוח שצריך - יוניברסל, לגולנד, מוזאון המדע והחלל בלוס אנג'לס, אקוואריום במונטריי וטיול קיאקים בסן דייגו. בתקופה שאנחנו טיילנו לא היה צריך לשריין מקומות בפארקים לאומיים אבל בעונת הקיץ לחלקם צריך לשריין כרטיס כניסה מראש.

עלות - כדאי להבין ולקחת בחשבון שטיול עם קרוואן שכור לתקופה קצרה (נניח פחות מחודשיים) יעלה יותר מטיול דומה באותם איזורים שתעשו עם רכב שכור ומלונות פשוטים. לשכור קרוואן זו לא דרך לחסוך כסף. ממש לא. 

ביטוח - יש אנשים שעושים ביטוח אפס השתתפות דרך חברה חיצונית. מודה שלא היה לי כוח להתעסק עם זה ועשינו ביטוח דרך חברת ההשכרה עצמה שכלל גם תוספת לביטוח אפס השתתפות. 

ודבר אחרון שכדאי לעשות לפני הטיול במיוחד אם זו פעם ראשונה זה למצוא אנשים בפייסבוק או אינסטרגם שמטיילים עם קרוואן הרבה זמן מדינה שאתם נוסעים אליה. חוץ מזה שזה אחלה דרך להעביר את הזמן והתמכרות כיפית לתוכן מאוד איזוטרי, יש להם טיפים שבחיים לא הייתם חושבים עליהם. 

בזמן הטיול

תנו לעצמכם זמן. לנו לקח שבועיים להתרגל לקצב, לנהיגה, להתעסקויות הלוגיסטיות. במיוחד אם זה טיול ראשון בקרוואן, לוקח זמן להסתגל לרעיון. זה לא שזה לא כיף בהתחלה, אבל זה נהיה ממש הרבה יותר כיף ככל שהזמן עובר. 

לוקח קצת זמן להתרגל לכל התפעול הלוגיסטי של הקרוואן אבל זה באמת לא כזה מסובך. חברת ההשכרה שלנו (Road Bear RV) שלחה לנו מראש סרטון הסבר מפורט על כל המערכות, היה גם ספר עבה מלא הסברים וtrouble shooting ומוקד שירות לקוחות זמין ויעיל לכל שאלה. וכמה שחששנו מצינור הביוב - הוא התברר להיות לא נורא או מגעיל בכלל. 

תתרגלו לרעש. זה לא יאמן כמה רעש רכב גדול, מלא באביזרי מטבח ודלת שלא אטומה ב100% לרוח עושה על הכבישים הגרועים של אמריקה. בשבוע הראשון הייתי בטוחה שמשהו הולך להתפרק חצי מהזמן. 

נסו להגיע לחניונים לפני החושך. עזבו שלנהוג בלילה בכזה רכב בכבישים קטנים ומפותלים זה לא כיף גדול, גם כשכבר מגיעים למקום לפעמים הגישה קשה, ויש עצים אבנים ודרדרת שכדאי לראות טוב לפני שעושים רוורס. 

אם יש לכם סים מקומי שווה לעשות חבר מועדון בסופרים, אנחנו השתמשנו במספרי טלפון של חברים (קנינו לרב בראלף וסייפויי). זה חסך לנו לא מעט כסף לאורך הטיול. 

פיצ'פקעס

ציוד שכדאי שיהיה איתכם בקרוואן. ממש לא חייבים להביא מראש, אבל תכינו את עצמכם ואת התקציב שלכם לביקורים חוזרים בהום דיפו/טרגט/וולמרט. 

1. כלים בסיסיים כמו מברג ואולר, מספריים, קאטר קטן, אזיקונים וכו'. 

2. דקטייפ - על היום הראשון המראה החיצונית נפלה לנו בכביש המהיר ומהר מאוד גילינו את נפלאות הדקטייפ.

3. קופסאות סדר וארגון - במיוחד עם אתם עם ילדים. היו לנו בין היתר קופסאת ספרים, קופסאת לגו, קופסאת נעליים, קופסאת חוברות פעילות וקופסאת יומני מסע. היו גם קופסאות/שקיות בתוך ארון המזווה שלנו לארוחות בוקר, ערב, לחמים וחטיפים. כדי לשרוד בנועם 4 אנשים בתוך 22 פיט חייבים להיות מסודרים. 

4. organizing cubes - קוביות בד עם ריצ'רץ' לכל הבגדים. היה סופר נוח. קנינו זולות בעלי אקספרס והן היו בסדר גמור. לכל בן אדם היה את הצבע שלו.

5. טוב זה ממש טיפשי אבל אחד הדברים הראשונים שקנינו זה כפכפי סבא שאפשר לשים בקלות מעל הגרביים. כשיוצאים לעשות סידורים מחוץ לקרוואן בחניון, החל מחיבורים וכלה בכביסה זה ממש נוח. 

6. ציוד מטבח - הקרוואן שלנו בא מוכן עם ציוד מדוגם ולא היה חסר כמעט כלום. המעט שהרגשנו שישפר לנו את החוויה קנינו בסופר. שווה לוודא מול חברת הקרוואנים מה בדיוק יש במטבח כדי להביא מה שחסר ולא להביא דברים מיותרים סתם. 

7. מצעים ומגבות - לקחנו מהחבר שלנו שישנו אצלו בסן פרנציסקו. בכל חברות ההשכרה אפשר בתוספת תשלום לקבל סט. מה שכן - קנינו בדולר טרי שטיחוני רצפה לאמבטיה ולכיור שזה היה מאוד נחמד. 

8. ווקי טוקי - אחד הרעיונות הטובים. עזר בתמרוני חניה במקומות קשים כשאני הסברתי לאורי לאן לסוע בלי צעקות ותמרוני ידיים. וגם השתמשנו לפעמים עם הילדים למרות שאופן כללי בארצות הברית ניסינו לא להתרחק מהילדים יותר מידי. 

9. מחצלת קטנה לכניסה לקראוון במיוחד אם מטיילים במדבר שם הכל פודרה. 

10. שקיות זיפלוק/הפטי בשלל גדלים. 

מילה לסיום - היו אנשים שממש הבהילו אותנו לפני הטיול. אמרו שזה יהיה סתם צפוף ולא כיף. אבל היה מדהים, וזו דרך נהדרת לטייל עם ילדים. אנחנו כבר מתכננים את הטיול הבא. אבל הפעם - נכוון למדינה שמאפשרת קצת יותר גמישות וספונטניות. 

נ.ב - אחד הטיפים הכי טובים אמרה לי חברה שעשתה טיול דומה עם המשפחה שלה לפני עשור. היא אמרה שלפעמים הילדים הכי יהנו בגן משחקים פשוט, ולא צריך יותר מזה. וזה ממש נכון. תמצאו את הימים והזמנים לדברים פשוטים ואיטיים, בסוף חלק מהימים האלו יהיו הימים הכי מוצלחים בטיול. 

יוסמטי

עוד בתחילת התכנונים של הטיול, המקום שהכי רציתי להגיע אליו היה יוסמטי. שמעתי וקראתי כל כך הרבה על הפארק הזה, ראיתי תמונות של צוקים אדירים מעל עמק ירוק וידעתי ששם אני כנראה אהיה מאושרת. אז סגרנו 5 לילות למרות שממליצים פחות, וקיוויתי ממש שלא נתאכזב. לא התאכזבנו. 

כשסגרנו את הלינה כמה חודשים מראש, לא הייתי מספיק עם היד על הדופק ונותר רק לילה אחד פנוי בUpper Pines שזה החניון בתוך הפארק. את 4 הלילות שקדמו לו סגרנו בYosemite Lakes שהיה יחסית קרוב לכניסה לפארק אבל עדין כשעה נסיעה מהעמק. אחרי יומיים מתישים של נסיעות ארוכות ביותר התעוררנו ליום נפלא וחמים, התארגנו ממש זריז והגענו לעמק לפני 9. היה לנו רק יום אחד יפה לפני שסופת השלג תגיע ותכננו לנצל אותו עד הסוף.

יום 34

הגענו לתחנת המידע כדי להבין מי נגד מי ואיזה מסלולים כדאי לעשות, שתינו שוקו, ארגנו ציוד ונסענו בשאטלים (הדי מוגבלים בעונה זאת) לתחילת המסלול של ה-Upper Yosemite Falls. המסלול המלא עד לראש המפל הוא 11.6 ק"מ, 6-8 שעות והפרש גבהים של כמעט קילומטר. אנחנו עשינו חצי - עד לתחתית המפל העליון. הנוף היה משגע, הילדים הלכו יותר מהר מאיתנו ולא התלוננו בכלל, במיוחד כשקיבלו תדלוק של סוכריות גומי ולחמניה עם נוטלה. יצא 4.8 ק"מ ב3 שעות. אחרי המסלול הזה היה לנו עוד כמה שעות של אור ונסענו בשאטלים למסלול קליל סביב Mirror Lake. אפשר לעשות את ההליכה פשוט על הדרך הסלולה אפילו עם אופניים, אבל אנחנו חתכנו די מהר לשביל קטן ביער שהיה מגניב ויפה. בסוף הגענו לאחו יפיפה מתחת לHalf Dome, הילדים שחקו בחול, אנחנו ישבנו ונחנו, היה ממש רגע קסום, כזה שרוצים לזכור. בסוף היום הטלפון מדד הליכה כוללת של 18 ק"מ, היינו מותשים אך מרוצים מאוד. בדרך החוצה נסענו עם הקרוואן ל-Tunnel View, נקודת תצפית מרהיבה שמומלץ להיות בה אחרי הצהריים. 

יום 35

למחרת התחילה סופה והטמפרטורות צנחו. בדיעבד - הסופה הזאת הייתה אחד הדברים האדירים שקרו לנו. היא נמשכה רק יום אחד. ניסנו לעשות גיחה לעיירה קרובה אבל בית הקפה היחיד בה נסגר בצהריים והיא הייתה די עיירת רפאים בגשם השוטף. רב הזמן היינו בRV פארק, נחנו מלא, ראינו סרטים, עשינו כביסה, קראנו ספרים. הילדים שחקו מיני גולף תוך כדי שיורד ברד, היה מגניב. זה שבחניון לא היו קליטה סלולרית או וייפיי רק הוסיף לחוויה. 

יום 36

אחרי 3 לילות ב-Yosemite Lakes המקסים אך הרחוק מהעמק, עלה במוחי הרעיון לנסות לבדוק אם יש לילה פנוי בUpper Pines. קיפלנו הכל באופטימיות ובדרך לפארק נכנסתי לאתר ההזמנות וראיתי, הפלא ופלא, שמתוך 240 המקומות בחניון - היו שני ביטולים! כנראה בגלל הסופה. תפסתי בזריזות את אחד מהם בתחושת שיחוק אדירה. עכשיו במקום לחזור בערב שוב לחניון הרחוק יכלנו להישאר בעמק עצמו שני לילות רצופים ולחסוך לעצמנו שעה נסיעה לכל כיוון על כביש מלא שלג וקרח. 

החלטנו לעשות את המסלול של Venral and Nevada Falls. ההתחלה היא שביל סלול וברור אבל תלול למדיי, מומלץ לקחת מקלות הליכה. אחרי שעה וקצת מגיעים לגשר מעל נהר המרסד ותצפית ראשונה של מפל הונרל. אחרי עוד חצי שעה על שביל שהולך ביער צמוד לנהר מגיעים לתחתית המפל. המפל יפיפה וגדול. מהנקודה הזאת מתחיל ה-mist trail שכשמו כן הוא - מרטיב את הכל סביבו, אמורים לילות במדרגות חצובות באבן ליד המפל עד שמגיעים למשטח סלע צמוד לראשו. מדרגות האבן היו מכוסות בשכבה עבה של קרח חדש וחלק. מתוך עשרות האנשים שהגיעו איתנו לתחתית המפל, בודדים המשיכו במדרגות, וחלקם היו קרמפונים. היה ברור לנו שזה יהיה מסוכן ולא אחראי לעשות את זה עם ילדים. אז חזרנו קצת אחורה, מצאנו פיסת נדל"ן נהדרת לעשות עליה פיקניק צהריים בסלעים על הנהר. 

קצת מאוכזבים ומוכנים לתבוסה התחלנו לחזור חזרה. ואז ראינו בצד השביל שלט "Winter Route". מסוקרנים שאלנו את האנשים שחזרו משם אם זה קשה או מסוכן. הם אמרו שלא, רק ארוך. לקח לנו שעה וקצת לעלות הרבה מאוד זיגזגים עד שהגענו ל-Clarck Point יש שם תצפית מהממת על הצוקים והמפלים. היה שלג וקרח על המסלול אבל הוא היה בטוח ולא תלול, הילדים נהנו בטירוף מהחוויה של "טרק חורפי". בשלב הזה התחיל לרדת שלג ואנחנו התלבטנו מה לעשות. שאלנו אנשים שחזרו מאיזור ראש המפל, הם אמרו שזה תלול אבל לא מסוכן, אז זרמנו הלאה. הגענו לתצפית נהדרת על המפל, ראינו אבא עם 3 בנים קטנים שעודדנו אותנו שהדרך הלאה ממש סבבה ואחרי עוד 20 דקות עמדנו מרחק נגיעה מראש מפל הונרל המרשים. היה מרגש להיות שם כמעט לבד תוך כדי שיורד שלג. כשעמדנו 3 שעות קודם לכן בתחתית המפל, גרם מדרגות קפוא מפריד ביננו לבין התצפית בראשו, בחיים לא ציפינו שנצליח להגיע למעלה.  

הדרך חזרה לקחה חצי מהזמן והייתה ממש מיוחדת. באחד המסלולים הפופולרים ביוסמטי שבקיץ בטח מפוצץ אנשים, רב הזמן היינו לבד. הילדים עצרו בכל מערום שלג להתפלש ולעשות "מלאכי שלג". הם הכינו כדור שלג, קראו לו "שילגי" וסחבו אותו עד לקרוואן. שילגי שרד את הלילה אבל לא את יום המחרת. 

יום 37

הלילה הקפוא בחניון חסר החיבורים עבר בשלום עם חימום משולב בחשמל ובפרופן כדי שצינורות המים לא יקפאו. בבוקר הדלקנו את הגנרטור לשעה כדי למלא חזרה את הסוללה ועל הדרך הכנו וופלים. אין ספק שאנחנו נתגעגע לEggos בארץ! לקראת 10 הלכנו למקום השכרת האופניים ב-Curry Village. הפעם היה tag along לאלה, לקחנו את האופניים ל-5 שעות והיה ממש מוצלח לרובנו, אורי לא אוהב אופניים ונשבע שזאת הפעם האחרונה שהוא משתתף בשגעון הרכיבה שלנו. בעיקר שמחתי שזה העביר לאלה את החוויה הלא טובה מZion והיא רכבה איתי בכיף. 

 נסענו קודם למרכז המבקרים להגיש את החוברות. הילדים ענו על כל השאלות של הריינג'רית, נשבעו ברוב טקס וקיבלו את התג העשירי והאחרון לטיול. משם רכבנו ל-Lower Yosemite Falls. מסלול מקסים ושטוח. היה מגניב מאוד לעשות אותו כשקרח ושלג מכסים את האיזורים סביב המפל והנחל (לא את השביל או הכביש). משם גררתי את כולם לאל קפיטן. אל קפיטן הוא מצוק אנכי ענק של גרניט בגובה קילומטר ונחשב אחד ממקומות הטיפוס הטובים בעולם. היה לי איזה רצון להגיע הכי קרוב שאפשר לאל קפיטן. כשהייתי צעירה וחסרת ילדים הייתה תקופה שטיפסתי על צוקים, זה עבר די מהר (מהר מידי) אבל המקום החם בלב לצוקים נשאר. אגב אפשר לעשות יום טיפוס גם למתחילים דרך בית הספר הטיפוס שנמצא בCurry Village, זה לא נורא יקר אבל זה כל היום. בגלל ההרכב המשפחתי ומזג האוויר ויתרתי. הייתה נסיעה קצת ארוכה על הכביש ואורי לא נהנה בשלב הזה, דניאל זרם ואלה גם ככה נגררה אחריי. למרות הקושי הפיזי היה ממש כיף לרכב בעמק. היו רגעים פתאום של שקט מוחלט, כזה ששומעים נקר מכה בעץ ביער, ונוף מדהים מכל עבר. השארנו את האופניים ליד החנייה והלכנו בשביל הליכה לכיוון מסלולי הטיפוס. הגענו יחסית קרוב אבל אז היו שלטים שמזהירים מאבנים נופלות אז החלטנו שפה זה מספיק מרשים וחזרנו. הדרך חזור הייתה זריזה וקלה יותר, עשינו עצירת נשנושים מול מפלי יוסמטי והחזרנו את האופניים בדיוק חמש דקות לפני הזמן. 

בערב הכנו סמורז והיינו עצובים. זה הלילה האחרון שלנו בקרוואן אחרי 36 ימים מדהימים. אני הייתי מוכנה להמשיך גם עוד חודשיים בחיים המופלאים האלה. 

יום 38

בבוקר האחרון שלנו ביוסמטי היה קצת גשום וידענו שאין לנו זמן למסלול ממש. הלכנו ל-Happy Isles Art and Nature center, יש שם מוזאון טבע קטן ומקסים וסדנאות ציור. יש סדנאות של כמה שעות למבוגרים או איזור לציור חופשי לילדים שעולה 10$ כדי לקבל את הציוד. אחר כך הלכנו לגלריה של אנסל אדמס, צלם מפורסם שעבד הרבה בעמק יוסמטי בתחילת המאה ה-20, היה משהו בשיטות העבודה שלו שאהבתי, השיטתיות וההתמדה עד שהיה מגיע לתוצאה. קנינו כמה גלויות וסגרנו ביננו שבסלון בבית הבא שלנו יהיה תצלום גדול שלו. חזרנו בעצב לקרוואן ועזבנו את את הפארק. אחרי חודש וקצת בדרכים השלמנו סיבוב של כמעט 4000 מייל וחזרנו לסן פרנציסקו. 

עמק המוות והדרך הארוכה ליוסמטי (דרך סקויה)

 כמה חודשים לפני הטיול בדקתי כמה זמן לוקח להגיע מעמק המוות ליוסמטי, ראיתי 4-5 שעות, אמרנו לא מדהים אבל לא נורא ותכננתי את הטיול לפי זה. שבוע לפני עשיתי על זה עוד פעם גוגל, רק כדי לוודא מסלול וגיליתי למרבה הזוועה שהדרך תקח לא פחות מ8 וחצי שעות! זה קרה כי מעבר טיוגה סגור ולא חשבתי על זה כשבדקתי בקיץ.

מעבר טיוגה הוא מעבר הרים גבוה שמאפשר גישה די ישירה מעמק המוות ליוסמטי, הוא לרב נפתח סביב יוני ונסגר בנובמבר. בהיעדרו צריך להקיף את הרי הסיירה נוודה מדרום באיזור בייקרספילד. עם ההבנה שיש יומיים לא פשוטים של הרבה נסיעות לפננו יצאנו לדרך מלס וגאס. 

עצרנו לסידורים וסופר והגענו לעמק המוות רק בצהריים. עמק המוות הוא המקום הכי חם על פני כדור הארץ (56 מעלות שנמדדו ב1911), היינו באביב והיה 39 מעלות צלסיוס. חברת הקרוואנים שלנו כותבת בחוזה שבחודשי הקיץ אסור להיכנס לשם. הוא גם הפארק הלאומי הכי גדול בארצות הברית מה שאומר שיש לא מעט נסיעות ממקום למקום. ויתרנו על מסלולי ההליכה ועשינו בעיקר עצירות קטנות ותצפיות. היינו ב-Zabriskie point, Badwater, Artists drive, Salt creek & Sand dunes. היה מרשים ומיוחד ומעניין ולא כל כך יבש וצחיח כמו שהייתי חושבת בחלק מהמקומות, אפילו ראינו דגים וציפורים. ב19:00 יצאנו לכיוון החניון שסגרנו כמה ימים לפני ליד אגם איזבלה, בערך בחצי הדרך בין עמק המוות ליוסמטי (בדרך הארוכה מדרום). זו הייתה אולי טעות כי היה חושך מוחלט, כביש תלול מפותל וצר, אבל לא רצינו לקצר את הזמן ביוסמטי לטובת פיצול הנסיעה ליותר ימים. אחרי שעתיים נסיעה עשינו הפסקת ארוחת ערב בצומת, היה משעשע. אין ספק שזה אחד היתרונות של הקרוואן. גם כשנוסעים באמצע הלילה בחור - יש תמיד מקרר ואפשר לארגן אוכל. אחרי ארוחת הערב הילדים צחצחו שיניים, שמו פיג'מות והלכו לישון על הספה (למרות הפיתוי לשים אותם כבר במיטה העדפנו שישארו עם החגורות). נסענו עוד שעתיים עד שהגענו ב23:00 לחניון. החניון של KOA נראה חביב אבל היינו בו בדיוק לילה ובבוקר כבר המשכנו הלאה. 

אגם איזבלה  נראה יותר כמו ביצה ונסענו לידו מבלי לעצור. התלבטנו אם לנסוע ישר ליוסמטי או לעבור דרך סקויה. הילדים היו חדורי מטרה להשיג כמה שיותר תגי ג'וניור ריינג'ר אז הלכנו על הדרך הארוכה דרך סקויה. הגענו מדרום על כביש 198 ויצאנו מצפון על 180. חשוב לדעת שכדי לנסוע על הכבישים המפותלים דרך סקויה צריך להיות ברכב שאורכו פחות מ22 פיט (שזה בדיוק הגודל שלנו, נתנו לנו להיכנס) ושמצב החניה בחלק מהמקומות בפארק לא פשוט בכלל. עשינו פיקניק צהריים מקסים בדשא שמול חניון המבקרים, עצרנו באיזור ה-Big trees trail שם רואים הרבה מעצים ויש גם מוזאון חביב וחנות. אח"כ פנינו כמובן למסלול לגנרל שרמן - העץ הכי גדול בעולם. הילדים התלהבו מאוד, העץ באמת מרשים, המסלול קצת תלול אבל לא ארוך ודווקא שם יש חניה בשפע. יצאנו אחרי הצהריים מסקויה כשלפנינו עוד דרך ארוכה ליוסמטי. תחזית מזג האוויר ליוסמטי הייתה מזעזעת. באפריל יש בד"כ טמפרטורה ממוצעת של 18 מעלות ביום. ביום השני שלנו ביוסמטי הייתה צפויה סופת שלגים ואחריה הטמפרטורות היו צפויות לצנוח לסביב ה-5 מעלות ביום ומינוס 10 בלילה. דניאל איבד את המעיל שלו אי שם באריזונה ואני לא מצאתי את שקית הבגדים התרמיים, אז בזבזנו שעה וכמה מאות דולרים בREI לצורך הצטיידות ואכלנו זריז טייק אווי מצ'יק פילה. נסענו שוב בחושך בכבישים מפותלים ומעייפים, עד שהגענו ב23:00 לחניון Yosemite Lakes מלאי התרגשות לקראת החלק שהכי ציפינו לו בטיול כולו.

 

 

טיפים לטיול בלי מסכים

 כשתכננו את הטיול הגדול למערב ארצות הברית דבר אחד היה ברור - לא יהיו בו מסכים. רצינו שהטיול יהיה מיוחד ושונה מהחיים הרגלים שלנו והיעדר המסכים היה חלק ממש חשוב בזה. זה הצליח והיה מדהים. 

הסיבה הראשונה שזה הצליח היא כמובן גיל הילדים. דניאל היה בן 9 ואלה בת 5. הם עדין מקשיבים לנו ודי מכבדים את ההחלטות שלנו, לאף אחד מהם אין טלפון חכם ובטח לא מדיה חברתית כך שלא נדרש הרבה לשכנע אותם. פשוט הצבנו עובדה בשטח והם זרמו עם זה. 

הסיבה השניה שזה הצליח היא שהם פשוט רגילים לזה. בבית הם רואים המון מסכים בטאבלט/טלוויזיה/מחשב. אבל הם רגילים לזה שבטיולים זה אחרת. גם בטיולים קצרים בארץ אנחנו מקפידים שלא יהיו מסכים - לא בנסיעה, לא בצימר/אוהל ובטח לא במסלולים עצמם. למזלנו גם המשפחות שאנחנו מטיילים איתם אוהבות את זה ככה. 

הסיבה האחרונה, שניסינו להקפיד עליה כמה שיותר, הייתה להמעיט בצורה משמעותית את צריכת המסכים של עצמנו. עד הימים האחרונים של הטיול בכלל לא הייתה לי חבילת רשת ונהנתי מטיול רגוע ומנותק. התחברתי לראות הודעות ומיילים פעם ביום במקרה הכי שכיח ולפעמים אפילו פעם בכמה ימים, מתי שהיה וייפיי. 

לדעתי זה אחד הדברים שעשה לנו הכי טוב בטיול כמשפחה. 

אז מה עושים בלי מסכים? 

קודם כל מטיילים. בממוצע בטיול עשינו מעל 10,000 צעדי מבוגר ליום, היו גם ימים של מעל 20,000 - מה שלא משאיר המון זמן למסכים. בימים הרגועים יותר דאגנו למלאי ספרים, משחקי קופסא ולגו שהעסיקו אותם שעות. אחת לכמה ימים עשינו ערב סרט שהוערך מאוד. היה גם קצת שיעורי בית והרבה עבודה על יומנים אישיים שהילדים היו צריכים לעשות לאורך הטיול. גילינו שהילדים לגמרי מסוגלים להעסיק את עצמם, גם אם זה לשחק שעתיים עם עלים, אבנים ואצטרובלים. 

 

לס וגאס

היו לי ציפיות מאוד נמוכות מוגאס. היא הייתה בדרך אז היה הגיוני לעצור בה אבל בין הההמולה בסטריפ, אווירת הקזינואים וריח הסיגריות בכל מקום - הייתה לי תחושה שזה לא בדיוק כוס התה שלנו. היינו בה פחות מ48 שעות שהיו מפתיעות לטובה. הזמנו מקום במלון המיראז', החננו את הקראוון בחניון של המלון והתניידנו באובר/ליפט. 

יום 30

אחרי כמעט חודש טיול בקרוואן הילדים היו מאוד נרגשים מזה שנישן עכשיו שני לילות במלון עם מיטות שאפשר לקפוץ עליהן. בצהריים הגענו מזאיון לוגאס. התחלנו עם קצת קניות באאוטלט וב-REI ואחה"צ עשינו סיבוב ברחוב הראשי עם ארוחת ערב בin-n-out. הילדים ביקשו לעלות על הגלגל הענק, התענוג אומנם יקר (עלה מעל 100 דולר לכולנו, לסיבוב של חצי שעה) אבל זה נחמד לראות את העיר הזוהרת מלמעלה בלילה. קינחנו בגלידות מצויינות ב-Girardelli ואחר כך הלכנו לראות את מופע המזרקות בבלאג'יו. הילדים היו מוקסמים ממנו לחלוטין וביקשו להישאר שוב ושוב. בערב יש מופע כל רבע שעה. אחרי המופע הזה הלכנו לראות את מופע האש מול המיראז'. מותשים לגמרי חזרנו לחדר בעשר בלילה ונפלנו לישון. 

יום 31

התעוררנו מאוחר והלכנו לארוחת בוקר מצויינת ב-Grand Lux Cafe. אחריה נסענו ל-Area15. אני לא ממש יודעת איך לתאר את המקום. הקונספט הוא סוג של מתחם בידור פסיכודלי. יש הרבה איזורים שונים בפנים ומשלמים על כל אחד בנפרד. אנחנו הלכנו ל"סופרמרקט" שממנו מגיעים בכל מיני דרכים מסתוריות לעולם מקביל מוזר ומגניב. הילדים נהנו למרות שזה הרגיש לי חמש רמות מעל הראש שלהם ולא באמת שווה את העלות לילדים קטנים (50$ לאדם בלי קשר לגיל). זה נראה לי יותר מקום שקהל היעד שלו הוא היפסטרים צעירים ולא משפחות עם ילדים קטנים. 

אחרי הצהריים בילינו כמה שעות בבריכה של המלון. בערב הזמנו כרטיסים למופע LOVE של cirque du soleil במלון. המופע נהדר! מומלץ בחום במיוחד עם אתם חובבים שירים של הביטלס. 

ברייס וזאיון

 יום 27

גם ביום שנסענו הלאה ממואב קמנו מוקדם, התארגנו בזריזות והיינו לפני 8 על הכביש. הפעם עצרנו לקנות קפה ודונאטס בעיירה. אחרי שעה וחצי של נסיעה כשהילדים התעוררו סופית עשינו עצירה לארוחת בוקר. אחרי העצירה נסענו עוד 3 שעות ברצף בנופים הנפלאים של יוטה עד לברייס. ברייס הוא אחד הפארקים היפים שהיינו בהם, נוף מדהים ומיוחד מאוד. חנינו בכניסה לפארק והשתמשנו בשאטל. עברנו ב-Bryce Point, Inspiration Point, Sunset and Sunrise points. בין 2 מהנקודות הלכנו חצי שעה על שביל ה-rim המאוד יפה. הפארק נמצא בגובה של 2700 מטר והיה קר וקצת מושלג ומגניב מאוד. לא הצלחנו לשריין מקום לינה בפארק אז נסענו לזאיון באותו יום. בדיעבד לגמרי הייתי מוצאת חניון קרוב לברייס, נשארת לישון שם ומקדישה עוד כמה שעות לטייל באיזור המופלא הזה. 

את מקום הלינה לזאיון לעומת זאת הצלחנו לשריין בדיוק שבועיים מראש. בזאיון יש שני חניונים - Watchman בו ההרשמה נפתחת 6 חודשים מראש והיה כבר מלא לגמרי עד שנזכרנו. ו-South Camp שבו ההרשמה נפתחת שבועיים בדיוק מראש. ונסגרת תוך רבע שעה בד"כ. פה יש סרטון מצוין של בחור שמסביר מה צריך לעשות כדי שזה יצליח לכם - עשינו הכל לפי ההוראות שלו ברמות שלא יביישו חמ"ל מודיעין והצלחנו לשריין 3 לילות. 

כשעוברים בין ברייס לזאיון בקרוואן, חשוב לשים לב שעוברים בתוך הפארק במנהרת Mount Carmel. המנהרה נבנתה לפני מאה שנה ולא באמת בנויה לקרוואנים. על מנת לא לסכן את התנועה בנתיב השני, כשמגיע קרוואן הפקחים בשני צידי המנהרה עוצרים את התנועה הנגדית ונותנים רק לכם (ולמי שמאחוריכם) לעבור. השירות עולה 15$ אותם משלמים בכניסה לפארק ואז מקבלים אישור מעבר למנהרה. אם הרכב שלכם גבוה מ13 פיט או ארוך מ40 פיט (טרייל נגרר מעל 50 אורך כולל) לא תוכלו לעבור כלל וצריך להשתמש בכניסות האחרות. נקודה חשובה היא ששירות הפקחים עובד רק עד שעה מסוימת, צריך לבדוק באתר הפארק מראש, אנחנו ידענו שאנחנו צריכים להגיע למנהרה עד 19:00 ואיך אמרה הפקחית בשער הכניסה ב18:35 - "Go straight to the tunnel! No lollygagging!" וזה דווקא חבל כי הצד המזרחי של זאיון שונה ומיוחד, אבל אין בו חנייה בשיט בטח לא לקרוואן. פעם הבאה.

החניון בזאיון נמצא בתוך העמק, כמה דקות הליכה ממרכז המבקים, צמוד לנחל ולמסלולי הליכה. לגמרי שווה את ההתעסקות של להזמין אותו מראש. למרות שאני חייבת להודות שדווקא בזאיון, אם לא הספקתם לשריין לינה בתוך הפארק עצמו, העיירה ליד (ספרינגדייל) היא מאוד קרובה ויש בה שאטלים לפארק והרבה אפשרויות לינה. עשינו סיבוב במסלול ליד הנחל, הדלקנו מדורה, אכלנו סמורס ונהננו מהנוף.   

יום 28

עשינו יום טיולים בפארק. בבוקר עלינו ב-Kayenta Trail היפה מאוד עד לאיזור ה-Emerald Pools. הן יותר חומות מאשר בצבע ירוק אבל הנופים היו נחמדים מאוד. הפארק עמוס בצורה משוגעת וזו אפילו לא העונה. אחרי הצהריים פנינו למסלול ה-Riverside Walk בו הולכים ליד הנחל בקצה הקניון. בסוף המסלול מתחיל מסלול ה-Narrows המפורסם והמומלץ. גם פה בזמן תכנון הטיול עברה בי מחשבה שאולי בכל זאת נעשה אותו, כאן יש הסבר מפורט איך אפשר לעשות את זה בקיץ/תחילת סתיו עם ילדים. אבל שוב המציאות דפקה בדלת, הזכירה לי שטמפרטורת המים עכשיו היא 3 (!) מעלות, מהירות הזרימה לא סבירה בעליל ואלה לא תשרוד את זה. מי שכן אגב עשה את המסלול הצטייד בעיירה ליד בציוד בידוד מיוחד למים הקפואים, המידה הכי קטנה היא בערך לגיל 9-10. פעם הבאה, יחד עם מסלול ה-Angels Landing שמומלץ מגיל 12.

יום 29

יצא יום באסה, יש גם כאלה :-)

דמיינתי יום עם מסלול מגניב, צהריים מגניבה בפאב המקומי שנהננו בו אתמול וטיול אופניים מגניב. בפועל מסלול ה-Watchman הוא לא עילוי, היה נחמד אבל לא מעבר. בדיעבד הייתי עושה את Scout Lookout. במסעדה היו קצת עצבים משפחתיים שצפויים לצוץ בטיול כל כך ארוך, וטיול האופניים היה כשלון מזעזע. לא היה להם tag along לאלה ולמרות שהיא כבר יודעת לרכב בלי גלגלי עזר, אחרי עשר דקות של רכיבה היא מצאה את עצמה בשיח ומאז סרבה בתוקף להמשיך.